עולם העבודה הפך מזמן לג'ונגל רווי קרבות, וככזה הוא מתגאה גם בשיטת הגיוס האגרסיבית - "ציד ראשים". יש לי כמה סיבות טובות שלא לאהוב את השיטה הזאת:
הולכים נגד הטבע
ראשית, ציד ראשים הוא שיטה אקטיבית של מגייסים לשדך מועמד למשרה (להבדיל מפרסום פסיבי של מודעות דרושים). המועמדים הם לא אלה שיוזמים את ההתקשרות, ולרוב הם גם כלל לא מחפשים עבודה.
היוצרות מתהפכות: החברות המגייסות מחזרות אחרי המועמדים, ובמקום שהמועמד ינסה בכל כוחו לשווק את עצמו, הצייד מנסה להרשים את המועמד במשרה המוצעת לו.
זוהי תחילתה של מערכת יחסים בעייתית בין עובד למעביד: לעובדים ניתן כוח רב עוד לפני שהוכיחו את עצמם, ובמקום שההנהלה תכתיב את כלליה, היא כלי בידי עובדיה.
מות האתיקה
ההסתייגות שלי מהצַיִד נובעת גם מהיותו ניסיון לפתות את המועמד לעזוב את משרתו הנוכחית, דרך הצעת תנאים מיוחדים וטובים יותר (כאופציות ומניות). הציידים כה ממוקדי מטרה, עד כי לעתים הם מוכרים למועמדים משרות גם במחיר הסוואת החסרונות שבהן, וציורן כאידיאליות.
כך עובדים רבים משתכנעים די בקלות לעזוב את עבודתם. במילים אחרות, זוהי לא סתם תחרות שוק. במונחים של אתיקה ומוסר, אפשר לומר שציד הראשים הוא גניבה חסרת בושה לאור יום.
סכנה לארגון הננטש
מלבד עוגמת הנפש, בעקבות צַיִד של אדם בכיר משורותיו מסתכן הארגון הננטש גם בדליפת מידע רב וחשוב שנצבר אצלו. הניצוד עלול - גם אם לא בכוונה - להשתמש במידע לרעה, ולהזיק במידה רבה לחברה ולשותפותיה למידע זה.
הניצוֹד: שיקולים חיצוניים לבחירת עבודה
ציד ראשים הוא לא בעיה רק של המעסיקים או הארגונים המתחרים, אלא גם של הניצודים עצמם. לרוב הם מקבלים הצעה למשרה אחת בלבד, ולא יכולים לבחור בשיטתיות במשרה המתאימה להם ביותר.
כך, רבים עוברים לארגון אחר בעקבות ממתקים כלכליים, במקום להתעמק במהות התפקיד, בעיסוק הארגון, בחזונו ובמוצריו. כידוע, שיקולים חיצוניים לבדם מסכנים את המוטיבציה - אחד החולאים הגדולים ביותר של עובדים, במיוחד כשמדובר בבכירים.
השיקולים החיצוניים מסכנים גם את הבחירה במשרה המתאימה. כך, עובד שהיה בסך הכל מרוצה מעבודתו עלול להתחיל בדרכו החדשה, לגלות במהרה שאינה מתאימה לו, ולמצוא עצמו מובטל. קירח מכאן ומכאן הוא יאשים את עצמו, יאבד מביטחונו העצמי, ויתקשה בתהליך חיפוש העבודה.
הצייד: הנציג התמים מחברת ההשמה
ציד הראשים מרתיע אותי גם בגלל אימוץ השיטה על ידי חברות ההשמה. הלא במקור השיטה נועדה לאיתור בכירים, אך בפועל היא פונה גם לזוטרים שמהווים טרף נחשק, כמצטייני הטכניון, שלרוב מגיבים בחשדנות לציידי ראשים.
שלא כבכירים, שמיוחצ"נים תדיר בתקשורת, גם קשה יותר להגיע אליהם. לכן, כל בעל מקצוע שמחובר ללינקדאין מקבל לעתים פנייה מאדם לא מוכר, שבדיעבד מתגלה כנציג חברת השמה.
מניסיוני, לעובד המרוצה זו הצקה, ומקור למבוכה רבה כשהפנייה מגיעה למייל בעבודה. מנהל שמגלה זאת עלול להסיק שעובדו מחפש עבודה, או להתרעם ולסמן את חברת ההשמה (לסרב לעבוד איתה ואף לחסום מיילים ממנה).
שימור עובדים או חרדה משתקת?
המצדדים בשיטה יגידו שחשש המנהלים שיצודו את עובדיהם הטובים דווקא מניע אותם להתאמץ לשמרם, ולמלא אחר צרכיהם. אולם בראייתי יש גבול דק בין שימור בריא שמוכיח את עצמו, לחרדת נטישה שמסרסת ומרפה את ידם של מנהלים.
לא כל המנהלים יודעים לייצר מוטיבציה גבוהה בקרב עובדיהם שלא בדרך של חנפנות, ותוך שמירת סמכותם וכבודם העצמי. ולמרבה האירוניה, מחרדת הנטישה סובלים יותר מכל המנהלים שהם ציידי ראשים בעצמם: אלה חוששים שהעובד שצדוּ, לא יהסס להתפתות לצַיִד נוסף מאחורי גבם.
1. האם לדעתכם צייד ראשים הוא אמצעי גיוס לגיטימי? מדוע?
2. כיצד הייתם פועלים לו הייתם מגלים שצייד ראשים מנסה לגייס את אחד מעובדיכם?
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית. הדברים הכתובים במאמריה מבוססים על הניסיון ועל הידע המקצועי הרב שצברה בתהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בחברות ובארגונים שונים בתחומי ההייטק והתעשייה, ובעבור אנשים פרטיים.
[הדברים מיועדים להעשרת הידע בלבד, אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי אישי
המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.
לקשר עם יעל מהודר יש לכתוב לדוא"ל Yaelmehoudar@gmail.com.
במשך השבוע אפשר להמשיך לטקבק עם יעל מהודר דרך הדעות "המדוברות ביותר" בעמוד הבית, ודרך קישור זה [http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=3632&fromerechmusaf].
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
