השופט והמפלצת

אפילו בעידן של חקירת הולילנד, שהוא עידן של תקשורת מתלהמת, מתלהבת, משחרת לטרף, מתחרה על כותרות נוטפות דם או דמים, הייתי מתפלא לקרוא כותרת מלבת אש כגון "מדובר באחת הפרשיות החמורות שידעה המדינה" - מבלי שיתלוו אליה מילות הסתייגות כגון "לכאורה" (שכה מרבים להשתמש ולהיזהר בה) או לפחות לציין כי זוהי "פרשייה" נחקרת אשר עדיין לא בשלה בהכרח להיות מהפרשיות החמורות, שכן היא עדיין בעיצומה של חקירה שטרם נאמרה בה המילה האחרונה.

פרשת הפרשיות

אלא שכבוד השופט אברהם הימן, סגן נשיא בית משפט השלום בראשלון-לציון, שישב על מדוכת הארכת המעצרים, "גנב לתקשורת את הכותרת". כבודו ידע לקבוע כבר בשלב היולי כל-כך - בשלב ביניים התחלתי ולכאורי גרידא, טרם שהסניגורים מלחכים את חומר החקירה - כי אכן בפרשייה מדובר, ולא "סתם" פרשייה, אלא פרשיית הפרשיות (בלשוני), מהחמורות שידעה המדינה.

מניין לכבוד השופט בשלב התחלתי כל-כך כי זו היא אכן מהפרשיות החמורות שידענום? ואולי תתברר להיות כלא היתה? כלום בחן את כל פרשיות העבר ושקלן במאזני חומרה כדי לצייד את ציבור הקוראים בהשערה זו, שנחזית להיות קביעה שיפוטית של ממש?

למקרא הדברים שצוטטו בעיתונות של אותם ימים (ימי פסטיבל הולילנד), הרגשתי אי-נחת מנחרצות הדברים שיוחסו לכבודו. הגם שאינני מכיר כלל את "הפרשייה", ככינויה על-ידי השופט, סברתי כי הצניעות השיפוטית והספקנות המשפטית המתבקשת בשלב הבוסרי של חקירה, לא מצריכים אמירה נחרצת שכזו (או מוטב לומר- לא מצדיקים אותה).

לא הייתי היחיד שהרגיש לפחות קמצוץ של טעם לפגם, שעוד התעצם בדימויים "מפלצתיים" (ראו להלן).

נסחף בלשונו

שיערתי לתומי שהמובאה שצוטטה מפי השופט איננה מדויקת או הוצאה מהקשרה, והנחתי לדבר. אך גם אחרי ששקע אבק הולילנד והתפוגג "עשן הקרב" של המעצרים המתוקשרים, לא נתן לי הדבר מנוח. בחנתי איפוא בעצמי את נכונות הציטטה, ולדאבוני נוכחתי לדעת כי אכן נכתבו הדברים על-ידי כבודו במילים המצוטטות דלעיל. גם בפרספקטיבה של זמן אני מרגיש מוטרד מכך. מהמילים - ולאו דווקא מהחלטות המעצר שאודותן אינני יודע דבר.

המשכם של דברים מצוטטים רק הגביר את תחושתי הבלתי נוחה. וכה הוסיף וקבע (כן, "קבע") כבוד השופט: "...כל הנוסע בדרך בגין בירושלים ומגיע אלי רחוב גולוב ומביט לימינו רואה את המפלצות אשר הוקמו בראש הר, ויש בהן כדי לכער את העיר ולהביע תמיהה בכל אשר התבונן במפלצות הללו".

כל המתגורר בעיר יודע למה כוונת הדברים." זוהי "קביעתו" השיפוטית של כבודו, שאעז לנחש כי איננו ארכיטקט, כי איננו בעל הכשרה מיוחדת בתחום האסטתיקה וכי גם לא שמע על כך חוות-דעת מלומדה. "מפלצות", כינה השופט את בניני Holyland - ובכך הפך להיות חביבה של התקשורת, בבחינת Holy-Judge.

נסחפנו

לעניות דעתי הבלתי קובעת, נסחף קצת השופט בלשונו ללא צורך. קורה. לשון "מפלצות" גורם פלצות אצל הקורא. היה מתאים יותר לעיתונאי או לתקשורתן להכתיר את הבניינים בכינוי "מפלצתי" - מאשר לשופט בשלב זה של החקירה, שלכדי משפט כלל, או עדיין, לא הגיעה.

אני מאמין כי רשימה זו היא ביקורת לגיטימית. עניינה בסגנון, אך לא רק בסגנון. שופטי העררים אמנם אישרו את הארכות המעצר של כבוד השופט ובכך אישרו את מסקנותיו התוצאתיות - אך ניתן לשער כי הם לא ייחסו לעצמם הבנה בעולם המפלצות ובהשוואה איזוהי הפרשייה (ומדוע לא "החקירה" גרידא?) החמורה בתולדות המדינה.

עו"ד פנחס רובין הוא ראש משרד גורניצקי, והוא ואו לקוחותיו עשויים להיות בעלי עניין בתכנים המוזכרים בטורו