עוד דברים שיכולים לקרות "בערב נתון"

‎פיינל-פור זו שיטה נהדרת כמו כל דבר אחר בספורט. הכל תלוי בתוצאה. בשלוש השנים האחרונות האירוע הזה צמח לממדים חווייתיים יוצאי דופן במונחים ישראליים לא בגלל להקת רקדניות מאוקראינה, אלא בגלל התוצאות על המגרש. כמעט כל המשחקים נגררו להכרעות של הדקות והשניות האחרונות. תוסיפו לזה קצת שואו-אוף איכותי, ארגון ברמת ‏NBA‏, ומה עוד צריך הבנאדם.

הבעיה עם אירוע כזה היא דווקא בצד השני של המשוואה. הרעיון של בניית עונה שלמה סביב אותו "ערב נתון שבו הכל יכול לקרות" מעצימה את הכישלון לא רק של הפיינל-פור, אלא של העונה כולה, כשמקבלים משחק עלוב מבחינה תחרותית כמו זה של מכבי ת"א-נתניה אתמול (ג') בחצי הגמר. בליגה שבה קבוצות עולות לפיינל-פור אחרי שסיימו את העונה הסדירה עם 8 או 9 הפסדים (מתוך 22 משחקים), והראשונה עם מאזן 1-21, יש סיכוי יותר מסביר לאירועים כמו אלו של אתמול.

כשאבנר קופל מתעורר בלילה, בחלומות הגרועים ביותר שלו, הוא רואה את מה שראה מול העיניים אתמול בנוקיה. חצי גמר פיינל-פור, פריים-טיים, היציעים חצי ריקים ומכבי מובילה ב-30 הפרש באמצע הרבע השני. אלו הדברים שאין לו שום שליטה עליהם; אבל הם אלו שקובעים בסופו של דבר יותר מהכל כמה יהיה שווה "המוצר".

יש עוד כמה דברים שאין עליהם שליטה והם קובעים את הצורה של החבילה הסופית. למינהלת אין שליטה למשל על עניין של תרבות ספורטיבית. כמה דקות לפני שמכבי ונתניה עלו למגרש לתחילת חצי הגמר השני, מאות מאוהדי ירושלים נפטרו מהכרטיסים לגמר כבר בהפסקה שבין המשחקים. עד כדי כך איבדו עניין שעל הכסף שקיבלו עבור הכרטיסים לגמר היו צריכים להשלים עוד כמה שקלים כדי לקנות נקניקייה במזנון.

או שקבוצה מובילה בכדורסל הישראלי, גלבוע/גליל, מביאה לערב השיא שלה בעונה 500 צופים.

‏‏***

‏בכל זאת אפשר היה למצוא דבר עלוב יותר מהמשחק בין מכבי ת"א לנתניה. בכל יום‏ שעובר אפשר לראות איך גדל הפער בין יכולת האימון של פיני גרשון לבין ההתנהלות שלו מחוץ למגרש. וזה לא בגלל שיכולת האימון של גרשון משתפרת. "אם היינו רוצים זה היה נגמר 50 הפרש", ציין גרשון במסיבת העיתונאים כשאלפסי מאמן נתניה יושב לצדו, ואסף עוד רגע אומלל לרשימה הבלתי נגמרת. תוסיפו לזה את הניואנסים הקטנים השחצניים במהלך המשחק ואחריו, התעסקות בספסל הקבוצה (מה קשור גרשון המאמן לוויכוח בין הנהלות על ספסל הקבוצה?).

‏דייויד פדרמן הודה בראיון כאן ב"גלובס" (אוקטובר 2006) אחרי הקדנציה הקודמת של גרשון במכבי, ש"גרשון היה יכול להיות אליל. וזה כל כך חבל שהוא הורס לעצמו. הוא יכול לעמוד על המגרש עם ידיים בכיסים והוא לא מבין שהוא מזלזל בקבוצה השנייה, וזה לא מתקבל על הדעת".

אין לי ספק שגם היום לפחות חלק מהנהלת מכבי לא יכולה לסבול את זה. אבל המצב שנוצר בקבוצה בשנים האחרונות עם הלחץ להביא תארים, הביא לזה שבמכבי מוכנים היו לאכול את כל החבילה שגרשון מביא איתו.

לחבילה הזאת יש גם מחיר תדמיתי. לא לגבי גרשון, אלא לגבי מכבי כולה. גרשון מבחינת האוהדים מייצג את מכבי. ההתנשאות שלו, חוסר הקולגיאליות, הזלזול, אלו הדברים שהופכים את הקבוצה האהודה במדינה גם לקבוצה השנואה במדינה. רק בשבוע האחרון הוא צירף לרשימה (השנייה) ההולכת ומתארכת עוד כמה אנשים מנתניה.