פיאסקו המשט ימשיך להכות גלים במרחב הישראלי והעולמי עוד זמן רב. תילי תילים של מילים, הסתייגויות, צידוקים, הטחות, תחושת נרדפות, וזעם קדוש ימשיכו להשתולל במחוזותינו וכולם ימשיכו לחפש את האשמים - ובראשם - ההסברה הישראלית הכושלת.
אחת ההחמצות הגדולות של משרד ההסברה לאורך השנים היא ההסברה התרבותית. מנהיגינו עסוקים בשמירת הפוטנציאל הגרעיני, באובדן גורם ההרתעה, בהמשך הזרמת תרומות מהיהודים בגולה, בשמירה על עסקיהם של אילי ההון מעבר לים.
למי יש זמן להתעסק בדברים קטנים כגון חרם תרבותי וביטול מופעים של הרכבי מוזיקה? כמה מהביטולים האחרונים בעולם המוזיקה:גיל סקוט הרון. אמן ספוקן וורד מוערך מאוד משנות ה-70. ביטל את הגעתו כשלושה שבועות לפני מועד ההופעה בשל התנגדותו למדיניות הכיבוש הישראלית ולחץ מטעם ארגונים הקוראים להחרים הופעות בישראל.
האמת? ממנו לא ציפינו. אמן ספוקן וורד הוא אמן המשלב מוזיקה עם דקלום שירה ואף הטפה היוצאת כנגד פעילויות ומדיניות לא דמוקרטיות של הממשל. כך למשל השיר המפורסם ביותר שלו - The Revolution Will Not Be Televised - משופע התייחסויות ומחאות פוליטיות, החל בטימות'י לירי ממציא הל.ס.ד, עבור בניקסון וכלה בקוקה קולה. מבקרי המוזיקה הציפו את האתרים המובילים בטורים המבטאים בלבול נוכח המוסר הכפול.
ראיון שפורסם באחד האתרים עם מנהלו האישי של סקוט-הרון מתחמק מלתת תשובה אם היה זה ענן האפר הוולקני או הלחץ לאחר ההפגנה האנטי-ישראלית שנערכה בזמן זה בלונדון. העובדה שטרם שמענו על חידוש ההופעה יכולה לעזור בפענוח התעלומה.
אלביס קוסטלו. קוסטלו, אמן בריטי מוערך (לא באמת צריך להזכיר מי זה, נכון?) החל את הקריירה כבר בשנות ה-70. גם הוא ביטל את הופעתו בשל התנגדותו וכמחאה על מדיניות הכיבוש הישראלית. מעריציו הגדולים מכירים את אופיו המתלבט של קוסטלו, והתגובה על הביטול לא מיהרה להופיע ברשת.
מלבד בלוגרים ומבקרי מוזיקה, הגיטריסט של קייס צ'ויס (להקה משנות ה-90 שבדיוק הופיעה בארץ כשנודע על הביטול) קרא לו אידיוט והכריז כי הקהל הישראלי הוא מהטובים והחמים בעולם. האמרה הזו התפשטה ברשת כאש בשדה קוצים. מישהו מיועצי התקשורת של השרים מחפש אוהד לישראל? הנה אחד.
ביום שישי שעבר נודע כי ההרכבים גורילז סאונד סיסטם והקלסקונס ביטלו את הגעתם לארץ. הם היו אמורים לפתוח את פסטיבל פיק.ניק ביום שבת בערב - היוזמה הישראלית הראשונה לספק לצרכני התרבות הישראלים משהו מפסטיבלי המוזיקה הגדולים של אירופה וארצות הברית.
יוזמה מבורכת ובעלת חזון, שהושגה לאחר מאמצים עילאיים להוכיח שישראל אינה מדינת עולם שלישי, אלא צרכנית ויצרנית תרבות גדולה ומוערכת שלאזרחיה מגיע לא פחות מלכל אזרח מהאיחוד האירופי. היום (א') גם חברי להקת הפיקסיז ביטלו את הגעתם, ארבעה ימים בלבד לפני השיא של פסטיבל פיק.ניק.
בין המבטלים נמנים הרכבים לא ממש מוכרים למי שאינו צרכן מוזיקה גדול וכן כאלה שכל אחד מכיר, אך זה שהם עוסקים באמנות ולא משקיעים בנפט או נדל"ן לא אומר שאין להם השפעה בעולם.הזלזול הזה בקהל הישראלי יכול לתמרץ אמנים אחרים לבטל או מלכתחילה לא לקבוע הופעות בארץ. זה ישפיע על שוק העבודה וגם על המוטיבציה להישאר פה. בשפה אחרת שמקבלי ההחלטות אולי יבינו טוב יותר: חרם תרבותי משפיע גם על הכלכלה.
עכשיו זה נשמע חשוב יותר?
אפשר להגיד על ה"הברזות" האלה ש"מי צריך אותם" ו"מי אלה בכלל", בדיוק כמו שלא צריך את הטורקים ומי זאת בכלל ניקרגוואה. אבל האמת היא שהם מצטרפים חדשים לקבוצה גדולה בעולם שמחרימה אותנו ומונעת מאיתנו ערכי רוח ותרבות, ומי שראה איך התבטאו חברי הכנסת שלנו השבוע מבין שאנחנו זקוקים להם עד מאוד. האחראים על ההסברה צריכים להבין שלא הכל נגוע במניעים מדיניים וכלכליים.
התרבות לא פחותה בערכה מכיסיהם של משקיעים זרים והיא בעלת קהל רב יותר, בארץ ובעולם. בהתעלמות מהחרם תרבותי אנחנו מפספסים את ההזדמנות להראות לעולם צד שאינו קשור לכיבוש ולמצור, אלא לאורח חיים פשוט ורגיל, בדיוק כמו שהפלסטינים מציגים. אלביס קוסטלו לא פחות חשוב לישראל מג'ו ביידן, הרי קוסטלו ממלא יותר אולמות, זה בטוח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
