בעולם הכלכלי יש חוקים, יש תוצאות. אם יש תוצאות לא טובות - המנהל מתפטר או מפוטר. בעולם הכלכלי התוצאה היא הקובעת, ולא סל הסברים מגומגמים. בכלל, בעולם הכלכלי הבחינה היא של תוצאות - יום-יום, שעה-שעה. אפשר להרוויח ואפשר להפסיד, אפשר גם לפשוט רגל או להתעשר ללא גבולות. אבל עיקרון אחד נשמר: על הצלחה מתוגמלים, על כישלון משלמים.
העולם הפוליטי הוא אחר. זה עולם עם חוקי משחק אחרים. עולם ציני, מרקסיסטי, מנוכר ומתנכר. אין בו שכר ועונש, הכל משחק. רק לעתים נדירות יש מנהיגות - עם דרך, עם אחריות.
משט הדיכאון הוא אולי אחד הכישלונות הגדולים שלנו, אבל יותר מכל הוא מפחיד. כן, מפחיד!
מפחיד כי אם נמשיל אותו לעולם הכלכלי, נקבל פשיטת רגל טוטאלית. במשל כלכלי אין פה בכלל סימן שאלה - מספיק לראות חדשות (למי שיש אומץ) במשך כמה דקות, על מנת להבין שהתוצאה היא כישלון נוראי כמעט בכל נקודה בשרשרת, מיושב הראש (ראש הממשלה), דרך המנהל (שר הביטחון) וכלה במנהל השיווק (שר החוץ), וכמעט בכל שלב בשרשרת המנהיגות, התפעול והביצוע.
אפילו עכשיו, כאשר ראש ממשלת טורקיה מדבר עלינו בסגנון פאשיסטי, מתנשא ומאיים, אנו הפכנו להיות "אנשי הדממה"; אותם "אנשי הדממה" אשר רק אתמול פעלו ברעש אשר הגיע לכל קצה בעולם.
פתאום הפכנו לכנועים, מתחנפים וחלשים.
רק החייל, הקצין הבודד שנשלח על קצה של חבל לתוך אש בוערת של אלימות ושנאה מלאה באנטישמיות צרופה, רק הוא פעל באומץ וגבורה, נחישות ואיפוק מתוך אותו קוד מוסרי איכותי. רק הוא.
אם זו הייתה חברה ציבורית, הייתי מוכר היום את המניות. את כולן. אם זו הייתה חברה כלכלית, הייתי דורש החלפה מיידית של כל ההנהלה ומועצת המנהלים. אם זו הייתה חברה כלכלית, הדרישה הייתה מתקבלת בטבעיות.
בחברה כלכלית התקשורת הייתה נחושה, עקבית וחסרת רחמים עד רשעות. אבל כאן הכתבים הצבאיים מהללים כאילו זה עתה הסתיימה לה מלחמת ששת הימים. משפטים הזויים כמו "לא הייתה דרך אחרת", "יש לנו את הבחורים הטובים ביותר", מתנגנים להם במין קלילות כזו, כאילו הכתב יושב לו באולפן ואומר "הרי אתה שם בבית ממש אידיוט".
והאופוזיציה עומדת לצד הממשלה "לאות סולידריות".
ואנחנו, הציבור, אנחנו עסוקים ב"כוכב נולד" וב"הישרדות" (ולא בהפגנות נוקבות מול שגרירות טורקיה או בכיכר).
בסוף זה יקרה, השאלה היא רק כמה טרגית תהיה אותה "פשיטת רגל", ומה יהיה אותו אירוע שיוציא אותנו מה"קומה" שלנו לרחובות.
הכותב הוא מנכ"ל תמיר פישמן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
