צאו מהכיס של יצחק תשובה

בים החדשות הקודר שהציף אותנו בשבועיים החולפים מחזית הזירה המדינית-פוליטית, בלטה אסדה בודדת שנשאה על סיפונה בשורה טובה - גם היא מהים, והפעם - ממצולותיו. ישראל, מתברר, היא "ארץ זבת חלב וגז".

עכשיו החתולים השמנים מלקקים שפתיים וכולם חפצים לקבל חלק מקערת השמנת שהתגלתה במטבח של יצחק תשובה ושהוא מחזיק כעת תחת סינרו. נשלפים טיעונים על כי מדובר ב"נכס לאומי", זועקים ש"שיעור המס מגוחך", ומועלית דרישה לבצע התאמות מהירות ומיידיות על מנת להעשיר את קופת המדינה.

אין ספק שניתן למצוא שימושים מועילים מאוד לכספים הנוספים שיתקבלו משינוי התמלוגים על מרבצי הגז שהתגלו. אפשר יהיה להשקיע יותר בחינוך, להגדיל את סל הבריאות, להרחיב את הסיוע לנזקקים ועוד. כל אלה מטרות ראויות וחשובות, אבל הן אינן מצדיקות שינוי של חוזה בדיעבד, באופן חד צדדי.

יש מקום לשאול מה הערך של חוזה עם מדינת ישראל, אם המדינה מרשה לעצמה לשנותו מתי שמתחשק לה? הרי אם היא יכולה לפעול כך במקרה הנוכחי, מדוע שלא תחליט בפעם הבאה להעלות את המס בגין מכירה של סטארט אפ מוצלח שהמדינה השקיעה בו בתחילת דרכו, ולבסוף נמכר במחיר גבוה בהרבה מעל המשוער? מדוע שלא תעלה גם את המס בהנפקה האחרונה של קבוצת עזריאלי, כי הרי מדובר בהנפקה הגדולה ביותר בבורסה המקומית?

תשובה לקח על עצמו את הסיכון כשנכנס להשקעה הגדולה הזו, ועימו גם הציבור, שהשתתף בשלבים המוקדמים בהן הונפקו החברות הללו. הם לא גנבו מאף אחד. הם סיכנו את כספם מאחר שהתמורה נראתה להם כדאית, ואין זה משנה כלל מה שיעור התמלוגים במדינות אחרות.

אסור לטעות ולחשוב שלמהלך שמובילה המדינה יהיו השלכות רק על כיסי תשובה ושותפיו. פגיעה בנובל תאותת למשקיעים זרים אחרים שלא ניתן לסמוך על הסכמות שאליהן מגיעים עם מדינת ישראל, ולא יועילו גם חוזים. רק באחרונה צורפנו למועדון OECD המכובד, וניתן לצפות ולקוות שמשקיעים זרים רבים וגדולים יותר יגלו עניין במדינתנו ובכלכלתה.

בואו נחשוב גם לטווח ארוך, לשם שינוי. על מדינת ישראל לכבד את החוזה עם תשובה ושותפיו, על מנת שלא להרתיע חברות ענק זרות שיבואו לסייע בפרויקטים גדולים ובהקמת תשתיות מורכבות, שכה נחוצות לנו כדי לא להישאר מאחור.

מורן צור הוא מנכ"ל גאון טרייד