ברשימת המתנה

מה נחשב לפרק זמן סביר בהמתנה לטיפול רפואי? מוטב לא להניח לביורוקרט לענות על השאלה הזו. הגעתי למסקנה עגומה זו לאחר ניסיון להשיג תור לבדיקה בשירות הבריאות ההלאומי (National Health Servise). השירות מתחייב שאף מטופל לא ימתין למעלה מ-18 שבועות לקבלת טיפול כלשהו. ועדיין, אני מחכה כבר למעלה משנה לבדיקה לגילוי מקדים לסרטן.

הדרך שבה שירות הבריאות אומד את זמני ההמתנה התפתחה עם השנים. שיטת המדידה החדשה ביותר מכונה "מהפנייה ועד הטיפול": השעון מתחיל לתקתק כשהרופא הכללי מפנה את המטופל; הוא עוצר כשהמטופל מקבל את הטיפול הראשוני. מדובר בשיטת מדידה סבירה בהחלט, אך למעשה היא אינה מספרת את כל הסיפור.

קחו לדוגמה את המקרה שלי. אמי נפטרה בגיל המעבר מאותו סוג של סרטן שהביא למותו של אחי ושל עוד כמה קרובי משפחה. אני בעצמי מתקרב לגיל ה"נכון", ולכן החלטתי שהגיע הזמן לעבור סריקה. צלצלתי לרופא המשפחה שלי, לא הצלחתי לקבל תשובה. צלצלתי שוב, לא קיבלתי תשובה. אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים שלא צלחו, החלטתי לנסות שוב במועד מאוחר יותר. אמנם לא הייתי ברשימת ההמתנה, אבל ברור שההמתנה שלי כבר החלה.

התור הראשון אצל הרופא לא נגמר בהפניה - אלא בביקור נוסף ("חזור אליי עם יותר פרטים על קרובי המשפחה שלך"). כך עברו להם עוד חודשים מספר. אני עצמי גרמתי כמה עיכובים כשדחיתי את הדברים, אבל הסיבה העיקרית לסחבת היא העובדה שאין מספיק עובדי קבלה במרפאה.

לבסוף הגעתי לפגישת ייעוץ בבית החולים, אבל אז התברר שהמחשבים נפלו ושאי-אפשר לקבוע את הסריקה ההכרחית. חלפו כמה שבועות, ואין-ספור טלפונים מטרידים, ואז לפתע נקבע לי תור, סתם כך. הוא נקבע ליום שבו הייתי בניו יורק. צלצלתי, השארתי הודעות וניסיתי לדחות את התור, אבל דבר לא חדר דרך מעטה הערפל הביורוקרטי. נרשמתי כמי שלא הגיע לטיפול, והשעון נעצר.

אין לי מושג מהי חוויית הטיפול הנפוצה. קשה למערך הביורוקרטי למדוד עיכובים בהמתנה כשהעיכובים נגרמים על-ידי חוסר יכולתה של המערכת לשים לב אליהם (לאחרונה ניסיתי שוב לקבוע תור, אבל מערכת קביעת התורים המקוונת לא יכלה למצוא תאריך מתאים).

פרידריך האייק לא היה מופתע מכל הסיפור הזה. עוד במאמרו משנת 1945, "שימושי המידע בחברה", הדגיש את חשיבות הידע ה"מקומי": פקידת הקבלה כורעת תחת העומס, המטופל נמצא בכלל במנהטן, המחשב סובל מווירוס. קשה למרכז מידע מסוג זה ולעבדו. במקרים מסוימים זה אף בלתי אפשרי.

אני מסכים באופן עקרוני עם האייק, אף על פי שגם את התובנה שלו אפשר לקחת לפעמים רחוק מדי. ג'ון אפלבי, הכלכלן הראשי בקרן הצדקה King's Fund (עמותת צדקה שהקים מלך אנגליה ב-1897 ושתפקידה לעקוב אחר פעילות מערכת הבריאות הממלכתית בבריטניה, לייעץ לה בנושאי מדיניות וכו'), מצביע על העובדה שהתמקדות ברשימות המתנה ריכוזיות, בשילוב מימון ממשלתי נוסף, קיצרו את זמני ההמתנה, כך שאלה כבר מזמן אינם הדאגה המרכזית של המטופלים.

אבל זמני ההמתנה במערכת הבריאות הבריטית מהווים בשבילי כעין לקח. מול כל מידע סטטיסטי שמציגים בפנינו, עלינו לשאול את עצמנו איך בדיוק אספו את המידע הגולמי - ומה עשוי להיות חסר. כיום אינני יודע אפילו אם אני אכן ברשימת המתנה כזו או אחרת, אבל אני בהחלט יודע שאני מחכה. הבוקר הופיע פתאום בדואר זימון לתור. אולי עד שתקראו את השורות הללו ההמתנה הבלתי נראית שלי כבר תהיה מאחוריי.

כלכלן יקר,

לעניות דעתי, הבלתי משוחדת כמובן, אני צלם טוב למדי. אבל עבודתי האמיתית היא דווקא בתחום אחר. אני רוצה לפתוח בקריירה של צלם חתונות, כך שאני צריך לבנות לעצמי תיק עבודות. אבל אני זקוק לעבודות קודם כול, כדי שיהיה לי מה להציג בתיק העבודות. ניסיתי להציע את שירותיי בתעריף מוזל שמכסה רק את עלויות ההפקה, אך לשווא.

התיאוריה שלי היא שמדובר בעסק נוצץ כמו הוליווד. הלקוח לא יפקיר את תיעוד האירוע הייחודי שלו בידי צלם לא מיומן, ללא קשר לעלויות; אלא אם הלקוח דלפון לגמרי ואז הוא יעדיף שלא לחפש בכלל צלם מקצועי בגלל העלות הגבוהה.

שקלתי גם להציע את שירותיי כעוזר או כצלם שני, בחינם. אבל כפי שבוודאי שמת לב, צלמי חתונות הם כמו שרברבים - יש להם תמיד בסיס פעולה מקומי. אני מתקשה להאמין שהיו רוצים לעזור למתחרה שעובד ממש בחצר האחורית שלהם. אז איך אני אמור להתחיל?

מצלמה להשכיר

מצלמה להשכיר היקר,

העסק שלך דווקא דומה יותר לניהול קרנות גידור או לניתוחי לב. אף אחד לא מחפש מחיר טוב אצל מנתח לב.

יש לך שתי חלופות; האחת היא לצלם בחתונות של חברים; שם אתה לא זקוק לאישור מהצלמים המתחרים - רק לאישור החברים.

אבל יש לי הצעה רדיקלית: אם ברצונך לקבל עבודות, עליך להפגין ביטחון עצמי רב ביכולותיך. אמור ללקוחות הפוטנציאליים שתשלם להם עבור הזכות לצלם בחתונתם, וכי אתה בטוח שתרוויח כסף בכל מקרה כי הם בוודאי ירצו לקנות ממך את התמונות המוצלחות. הדבר מספק להם שיפוי כלשהו אם אכן מתברר שאתה צלם חובבני; אבל חשוב מכך, הדבר משדר ביטחון עצמי רב. צלם גרוע באמת לא היה יכול להרשות לעצמו עסקה מסוג זה לאורך זמן. אני רק מקווה שאתה אכן טוב כפי שאתה טוען.