זקי רכיב בכיוון הנכון

כניסתו של זקי רכיב כשותף וכיו"ר דירקטוריון ל"מעריב" היא אחת הבשורות הטובות שנשמעו בשוק התקשורת בשנים האחרונות. ולמה, בעצם? הרי המדיה המקומית, ככל שתהיה מנופחת בגודלה יחסית לשוק הישראלי הקטן, מפוצצת באגו ולחלוטין לא חפה מטעויות - תמיד תמצא משקיעים שירצו להשתכשך בבריכה הברנז'אית, כל אחד וסיבותיו שלו.

אך רכיב, כך נראה, מבקש לעשות מהפכה של ממש בעיתון, שעד לא מכבר היה המועמד הטבעי הראשון לסגירה מבין העיתונים הישראליים.

רכיב, שעשה את הונו בהיי-טק, רוצה לבחון כיצד הטכנולוגיה יכולה לשרת את העיתונות - מעבר למודלים ההפסדיים שקיימים כעת, של תרגום תוכן מהפרינט לאתרי העיתונים ברשת.

היוזמה מבורכת. יותר מדי בעלי הון משקיעים בתקשורת מהסיבות הפחות נכונות, לפחות מבחינת האינטרס הסופי - זה של צרכן התקשורת. זה יכול להיות אינטרס במעמד מסוים בתקשורת בכלל, רצון בסיקור אוהד, או סתם עניין על גבול הילדותי בלראות איך העסק הלכאורה נוצץ הזה עובד.

על הצרות של ה"פרינט", אין צורך להרחיב שוב. רכיב, בין השאר, רוצה לבדוק מעבר מאסיבי לפלטפורמה דיגיטלית להפצת העיתון, כמו המודל שעליו עובדים ב"ידיעות אחרונות" כבר תקופה ארוכה. שם פיתחו בעלות לא מבוטלת מחשב "טאבלט" (בדומה ל"קינדל" של אמזון), שיוכל להכיל גירסה דיגיטלית של העיתון.

אך לצערם, בתום העבודה הם ראו כיצד iPad של אפל נכנס לשוק הטאבלטים וממציא אותו מחדש, תוך שהוא גורם לכל מכשיר אחר להיראות לא רלוונטי (וזה עוד לפני שהשוק הספציפי הזה בכלל קיים בישראל, נזכיר).

רכיב עצמו רוצה ללכת בכיוונים דומים, ולראות כיצד אפשר להיות הראשון שמעביר את העיתון כולו לפלטפורמה דיגיטלית בעתיד, לפני שכוחות השוק יקבלו את ההכרעה הזו בעבור המו"לים עצמם.

גם אם ההתלהבות מוקדמת אולי, וגם אם האפשרות של קיום עיתון בולט בפלטפורמה דיגיטלית בלבד בטווח של 3-5 השנים הקרובות נראית עדיין כלא ריאלית - מדובר בכיוון הנכון מבחינת "מעריב", ובכלל.

שימו לב, למשל, ל"עלות רכישת הלקוח" (העלות שסופג כל גוף מבוסס מנויים כדי לגייס לקוח חדש לתקופת התחייבות מסוימת). העלות הזו, עבור כל עיתון כיום המנסה להמשיך ולשמר את מצבת המנויים שלו, הפכה לבלתי נסבלת. מאות שקלים מושקעים בכל מנוי פוטנציאלי - תוך כרסום מתמיד במחיר המוצר, הנובע משיטות קידום מכירות שונות.

כולנו מכירים את הטלפונים ממחלקות המנויים, המפצירות בנו מדי רבעון לחזור לאותו עיתון שפעם קיבלנו חודש בחינם, אחרי שמילאנו פרטינו על גב של גלויה לנציג מכירות בקניון המקומי. "אם תעשה מנוי עכשיו, תקבל את העיתון 3 חודשים בחינם, נוסיף לך בלי עלות לשנה את מגזין 'לנערה', ותקבל גם חופשה במלון יוקרתי באילת ב-3 שקלים ללילה!", מתחנן המוכרן בפני הלקוח, שמרגיש פחות ופחות קשור רגשית למוצר המתיישן, שמלכלך לו את הידיים בדיו.

נכון, עוד קשה לראות כיצד אפשר לבסס עסקית מודל בו נראה מבצעים כמו "עשה מנוי למעריב-דיגיטל ל-3 שנים וקבל את 'iPad-מעריב' חינם היום" - יעבוד. אך שרשרת הערך בה מתקיימת מערכת עיתונאית גדולה, תשתיות דפוס והפצה, ושבסופה יושב אותו מוקדן ומוכר ללקוח במחיר הפסד את המוצר - בוודאי לא תוכל להתקיים מעבר לעוד כמה שנים.

את זה, יותר ויותר מו"לים מבינים. חלקם הגדול מבין את זה לאט מדי. זקי רכיב, לעומת זאת, מגיע עם התובנה הזאת מראש.