לידיעת האדריכל רם כרמי

לאחרונה (1.8) פורסם ב"גלובס" ראיון עם האדריכל רם כרמי, שבמסגרתו שטח כרמי את עמדותיו בנושאים שונים, וביניהם פרויקטים, יזמים ותכנון עירוני. לכרמי יש זכויות רבות, ואין חולק על כישרונו, אך ראוי היה לו חלק מדבריו הנחרצים לא היו נאמרים.

כבר מהציטוט המופיע בכותרת הפרסום: "תמיד הלכתי נגד ההיגיון הכלכלי", עולה כי תפיסתו של כרמי על אדריכלות לוקה במידה לא מבוטלת של התעלמות מהצורך בחשיבה רוחבית ומשתפת לאורך תהליך התכנון של פרויקטים.

שהרי הפרויקטים אמורים לשרת ציבור מגוון: מזמיני הפרויקט, בוניו, רשויות המדינה, רוכשים ומשקיעים, וכן הציבור הרחב, אשר הפרויקטים הנבנים הופכים לחלק בלתי נפרד מנופיו ומחוויותיו.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה מקום לאדריכלות מהסוג שאותה מייצג כרמי - אדריכלות היוצרת מונומנטים לאומיים רבי-רושם ועוצמה, וכאלה שאינם נמדדים בטווח המיידי במובן הכלכלי. אך אין להסיק מתפיסה זו לגבי התפיסה הכללית, אשר צריכה להנחות את בנייתן ופיתוחן של ערי הארץ היום.

הגישה הגלובלית לבנייה ולפיתוח היום מתבססת על איזון בין שיקולים מתחומים שונים - סביבתיים, חברתיים וכלכליים - ובעקבותיה, גם אנו בארץ מתחילים להפנים וליישם עקרונות אלה. אנו עושים זאת לאור ניסיון העבר, אשר הוכיח, כי התעלמות משיקולים הנוגעים באחד או בכמה מהתחומים מובילה לבנייה שאיננה בת-קיימא, ושאינה משרתת את הציבורים שאותם נועדה לשרת לאורך דורות.

כשם שלא ניתן להתעלם מההשפעות הסביבתיות ארוכות הטווח של פרויקטים, וכשם שחשוב לקחת בחשבון את השפעותיהם על הסביבה האנושית, כך גם לא ניתן לפעול במנותק משיקולים כלכליים ומצרכיהם של יזמים, שאחרי הכול, אחראים לכך שתוכניותיהם של אדריכלים יהפכו למציאות.

מקוממת במיוחד בהקשר זה הייתה קביעתו של כרמי, כי יש להושיב בכלא לא פחות מאשר את כל יזמי הארץ, עד האחרון שבהם, מכיוון שלדבריו, כולם, ללא יוצא מהכלל, נותנים שוחד. עם כל הכבוד לכרמי, ישנם יזמים הוגנים, אשר אינם משתמשים בכלים פסולים לקידום הפרויקטים שלהם, הגם ששיקוליהם הם שיקולים כלכליים. הצלחה כלכלית אינה עדות לכישלון תכנוני, סביבתי או חברתי, אלא להיפך.

על-פי תפיסת הקיימות, הצלחה כלכלית מתמשכת קשורה באופן הדוק להתייחסות לשיקולים הנוגעים בטובת האדם והסביבה הטבעית, וכיום יזמים רבים, כמו גם אנשי מקצוע נוספים המשפיעים על ענף הבנייה, מפנימים עובדה זו ומתחילים להתנהל על פיה. זהו תהליך ארוך של למידה והסתגלות, אבל זה תהליך שמתרחש ומשנה באופן מהותי את התחום שבו אנו מתפקדים.

כרמי בוחר בדרך נוחה: להציג את האדריכל כאומן מיוסר, המבקש לשרת בכל מעשיו את אומנותו ואת האידיאולוגיה שלו, אך להתנער מאחריות על המוצר הסופי הנבנה על בסיס תכנוניו, כשם שעשה, למשל, בהתייחסותו למתחם הולילנד הידוע לשמצה.

אולם במציאות, חלק מתפקידו של האדריכל הוא להבין את השיקולים המנחים גורמים שונים שיש להם השפעה על הפרויקט, לדעת להתמודד עמם בדרכים יצירתיות ולאזן ביניהם באמצעות יכולותיו המקצועיות. אדריכל, בניגוד לאומן, פועל בתנאי המציאות, ועליו להתאים את עצמו אליה, ולא להיפך.

האחריות על מה שנבנה היא אחריות משותפת לגורמים רבים ומגוונים, וכאשר מבקשים לבנות ולפתח את הארץ בדרך שתיטיב עם הכלל לאורך זמן, אין מקום למגלומניה או לאגו מצד גורם כזה או אחר, יהא מוכשר ורב-ניסיון ככל שיהיה.

* הכותבת היא אדריכלית, מכהנת כסמנכ"לית תכנון וקיימות בשיכון ובינוי