הדפוקים לטיס

כנגד בערך 10 נאצים בכירים נאבקו בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה, 7 "סתם" רשעים (היטלר, גבלס, הימלר וכו'), אחד גם חכם (אלברט שפאר), אחד תם (שוב שפאר, כך לפחות הוא טען במשפטי נירנברג) ואחד שאינו יודע לעבוד טוב או קשה.

זהו הרמן גרינג. כן, מבין כל הטיפוסים שעמדו בראש הרייך השלישי, בלט גרינג בצבעוניותו, במראהו הגרוטסקי, בנהנתנותו ובמחדליו. אם לא היינו עוסקים בטרגדיה הגדולה ביותר שידעה האנושות, אפשר היה לומר שיש משהו קומי בהתנהלות שלו - בטנו המשתפלת, חופשות ציד ממושכות בשיא מערכה כזו או אחרת והתפארויות אין קץ וללא כיסוי ביכולת חיל האוויר שהוא עמד בראשו.

אלו, אגב, החלו כבר בהיותו טייס במלחמת העולם הראשונה, אז הציע לחבר טיפ להתקדמות בקריירת התעופה: "תעשה כמוני, תדווח על יותר הפלות מטוסים ממה שבאמת אתה אחראי".

אבל כמובן שבסיפורו של גרינג אין הרבה קומיות. בביוגרפיה מאת גידו קנופ שתורגמה בהוצאת דביר, מתוארת בצורה פשוטה וקצרה יחסית לספרי עיון דרכו של גרינג למעלה: מילדותו בצל סנדקו היהודי (קרובים יהודים - תופעה שקיימת אצל רוב בכירי הנאצים), ימיו כטייס מוצלח ורהבתן במלחמת העולם הראשונה, ההתרשמות ההדדית בינו והיטלר בתחילת שנות ה-20, שוד יצירות האמנות, כישלונו עם הלופטוואפה והנהגת הנאצים הנותרים במשפטי נירנברג.

יורשו הרשמי של היטלר

אין לטעות בו, בגלל כישלונותיו ומסעות הציד שלו. בתחילת ימי השלטון של המפלגה הנאציונל סוציאליסטית, כוחו של גרינג היה רב והוא עשה בו שימוש. ההתרשמות של היטלר מ"הלוחם שלו" ולהטוטיו ברייכסטאג, הפכה את גרינג ליורשו הרשמי ושני רק לו בעוצמתו.

הוא היה אחראי למשל על "מכון המחקר של משרד התעופה של הרייך", מוסד תמים לפי שמו, עד שמתגלה מה הוא חקר - את כל בכירי המשטר ויריביו הפוטנציאליים של גרינג.

כך התגלה שארנסט רהם, ראש ה-S.A האימתני, מגדף את היטלר מאחורי גבו. כך גם נודע כי אשת הקנצלר לשעבר מצאה את הדמיון בין המילים "ארי" ו"ישבן" (בגרמנית זה כמובן נשמע יותר טוב).

בהתאם, ולתועלתו של גרינג, שני אלו מצאו את סופם זמן לא רב מאוחר יותר, במה שכונה "ליל הסכינים הארוכות". גם המחקרים אודות יוזף גבלס הפיקו מידע מעניין - רומן שלו עם שחקנית צ'כית. זה הסתיים במשבר גדול עם הפיהרר ופיוס, דרך ייזום של ליל הבדולח.

אגב בדיחות בגרמנית, היו שריננו ששמה של בתו, אדה, לא היה לפי הכוונה המקורית, כלומר חיקוי שם בתו של מוסוליני, אלא ראשי תיבות של "תודה נצחית לשליש", רמז לחנפנותו להיטלר.

אמן הקברט ורנר פינק הגדיל לעשות כשהציע ראשי תיבות אחרים: להיות או לא להיות, רמז לכך שגרינג חשב שהוא עקר (לא להיות) מאז דיכוי בפוטש ב-1923 ובזכות הבת הוכח שאין הוא עקר (להיות). את גרינג הבדיחה הזו לא כל כך שעשעה ופינק מצא את עצמו במחנה ריכוז. אגב, בעיות הפוריות שלו במשך תקופה ארוכה נבעו מסיבה אחרת - הוא היה מכור למורפיום. טיפוס צבעוני, כבר אמרנו.

"גרינג - סגנו של השטן", מאת גידו קנופ. הוצאת דביר (ספרית מעריב), 170 עמ'