השכנים של נתב"ג יפוצו בגין ירידת ערך נכסיהם בשל הרעש

לראשונה בישראל, תושבי היישובים הסמוכים לנמל התעופה בן-גוריון יפוצו בגין ירידת ערך נכסיהם בעקבות פגיעות רעש שנובעות מתוכנית נתב"ג 2000, כך קבע בית המשפט המחוזי בת"א בפסיקה תקדימית, שקיבלה את מרבית הערעורים של כ-5,000 תושבים שהגישו תביעות, ששוויין, כפי שהעריכו ועדות הערר, עומד על כ-5 מיליארד שקל. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה שיש להכיר בזכותו של כל אדם לחיות בתנאים סביבתיים הולמים, וכי ימונה שמאי להערכת ירידת הערך.

התושבים עירערו לביהמ"ש לאחר שמרבית תביעות הפיצויים שהגישו נדחו על-ידי הוועדות ביישובים הסמוכים לשדה התעופה. השופטת אגמון-גונן ציינה כי זוהי הפעם הראשונה שמוגשת לביהמ"ש בישראל תביעת פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שהוא הסעיף שעל בסיסו ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין ירידת ערך בעקבות פגיעה של רעש מטוסים.

השופטת ציינה שסעיף 197 קובע במפורש את הזכות לפיצוי הן לגבי מקרקעין שמצויים בתחום התוכנית והן לגבי מקרקעין שגובלים בתחום התוכנית, וקבעה שיש לעשות שימוש בסעיף כדי לקדם צדק סביבתי. "לב לבה של ההחלטה בעניינם של המערערים נוגעת לזכותם לחיות בתנאים סביבתיים הולמים", ציינה השופטת, "היינו, בסביבה נטולת מפגעים. זכותם של מי שנכפה עליהם, בשל צורכי ציבור, לחיות תחת מפגעים, היא לקבל פיצוי שיחלק לפחות את הנטל הסביבתי הכלכלי. במקרה שלנו, כיוון שרק היישובים הסמוכים לשדה התעופה סובלים ממפגעי רעש, יש לאזן זאת כלכלית".

עוד היא ציינה שלמרות שקיימת טכנולוגיה, שבאמצעותה יהפכו המטוסים לשקטים יותר, הרי שהם לא יהפכו לשקטים לחלוטין, ובמקביל האוכלוסייה נעשית יותר ויותר רגישה לרעש.

היקף הטיסות גדל

המערערים, בעלי זכויות בקרקעות באזורים הסמוכים לשטח שדה התעופה בן גוריון, טענו שפגיעת נתב"ג 2000 היא בכך שהתוכנית מגדילה את היקף הטיסות, וכפועל יוצא גם את רמת הרעש ליישובים הסמוכים, ולכן מורידה את ערך נכסיהם. לטענת התושבים, קיבולת נתב"ג לפני תוכנית נתב"ג 2000 עמדה על 4 מיליון נוסעים בשנה, ואילו לאחריה היא עומדת על 16 מיליון נוסעים בשנה. הם תקפו את החלטות ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז ומחוז ת"א לדחות את תביעותיהם לפיצוי, לאחר שבע שנות דיונים.

רשות שדות התעופה (רש"ת) טענה מנגד שנתב"ג 2000 אינה תוכנית פוגעת כמשמעותה בחוק, בין היתר משום שהיא לא מגדילה את הקיבולת של הנמל, ומשום שעקב השיפור באמצעים טכנולוגיים, המטוסים היום ובעתיד הם פחות רועשים.

ועדות הערר דנו בשאלה אם רעש מהווה פגיעה במקרקעין ואם שיעור הרעש הוא נזק צפוי, להבדיל מנזק קיים. מרבית התביעות נדחו בנימוק ששיעור ירידת ערך הקרקע הוא פחות מ-5%; חלקן של התביעות נדחו, בטענה שסף הרעש אינו מספק לקבלת פיצוי; וחלק אחר נדחה בשל מתן פטור מפיצוי לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה.

"נשקול ערעור"

מרש"ת נמסר כי היא בוחנת את צעדיה, לרבות הגשת ערעור. "בשלב זה פסק הדין אינו אופרטיבי לביצוע אלא מהווה הנחייה לוועדת הערר של מחוז מרכז", טענו ברש"ת. "הרשות משקיעה עשרות מיליוני דולרים במיגון אקוסטי בדירות מגורים ובתי ספר ביישובים הסובבים לנתב"ג. בנוסף אימצה הרשות את תקני המיגונים המתקדמים ביותר בעולם, כנהוג בכל המדינות המערביות".

לדברי רש"ת, "ידוע שנמלי תעופה בעולם מהווים מנועים ומחוללי צמיחה כלכלית משמעותית בכל היישובים הנמצאים בקרבתם, ובכל העולם מזוהה 'זחילה אורבנית' של יישובים ואזורי תעשייה לקרבת שדה התעופה מסיבות כלכליות".

רש"ת מדגישה כי "ערך הדירות ביישובים סובב נתב"ג עלה באופן מהותי ובעשרות אחוזים ביישובים כמו: שוהם, יהוד, בית דגן משמר השבעה וכו'. ראוי להזכיר שנמל התעופה בן גוריון נבנה ב-1936 לפני קום המדינה בלב שטח שומם. מאז, הלכו מעגלי היישוב העירוני והתקרבו אליו, תוך מודעות למשמעות וההשלכות הנובעות מכך".