למה ברח נשיא ממכללת ספיר?

לא בכל יום מתפטר נשיא ממוסד אקדמי, וודאי שלא מאחת המכללות הגדולות בישראל. עזיבתו של פרופ' ראובן איליה את מכללת ספיר, חודשיים בלבד לאחר שמונה לנשיאות, השאירה לפיכך הרבה פיות פעורים. אבל היו גם כאלה שהנהנו בראשם בהבנה. אלה מספרים על מאבקי כוח בינו לבין יו"ר הוועד המנהל של ספיר, חבר הכנסת שי חרמש.

בתוקף תפקידו, עמד חרמש בראש ועדת האיתור שחיפשה מחליף לפרופ' זאב צחור, שפרש לאחר 18 שנה. הוועדה איתרה בסופו של דבר את איליה, המשמש כראש המערך הקרדיולוגי בבית החולים סורוקה וכפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן גוריון. במכללה מספרים כי איליה התגלה אמנם כאימפולסיבי וצעקני, אך הבעיות נוצרו כשניסה להזיז דברים במכללה. מנגד, אמרו גורמים במכללה כי איליה הגזים: אחרי חודש בתפקיד הוא כבר ניסה להזיז הרים.

בכירים במכללה אומרים כי ברגע שאיליה הבין עם מי יש לו עסק, הוא החליט שפשוט יותר לחזור לחדר הניתוחים בסורוקה.

שי חרמש תולה את עזיבתו של איליה בחוסר ניסיון אקדמי, אבל מה זה אומר על ועדת האיתור שבראשה עומד חרמש? "אם אחרי תקופה כזו, נשיא קם והולך, מובן שהאיתור לא היה מוצלח", הוא משיב. פרופ' איליה עצמו מסרב לדבר, אבל תגובתו המעורפלת אומרת הרבה: "מפאת כבודה של המכללה, אני מעדיף לא להגיב".

לא ברור מי טעה או הטעה כשהחליטו הצדדים על כניסתו של איליה לספיר, אך אין ספק שהנשיא הבא של מכללת ספיר יצטרך לבדוק היטב למה הוא נכנס. פרשת הדחת הנשיא באוניברסיטת תל אביב בשנה שעברה פגעה קשות בוועד המנהל, ובתדמית האקדמיה. בספיר, פגועת שנים רבות של קסאמים, כדאי שזה ייגמר הרבה יותר טוב.