טימטום סביב השעון

בואו ננסה רגע להבין את זה ביחד, והפעם לאט: על פי ההצעה שהעלה היום לראשונה שר הפנים אלי ישי בממשלה בעקבות המחאה הציבורית בשבוע האחרון סביב סוגיית שעון הקיץ, נזיז כולנו בכל שנה (תיאורטית) את השעון פעם אחת באפריל כדי להשתוות ליתר העולם העובר לשעון קיץ, פעם נוספת לפני יום הכיפורים כדי להקל על המתפללים את הצום, פעם שלישית מיד אחרי יום כיפור כדי לרצות את חותמי העצומה בפייסבוק ואת התעשיינים ולחזור לתלם עם יתר המדינות בכדור - ואז, בסוף אוקטובר, פעם רביעית ואחרונה ביחד איתן. מקסים.

אל תקנאו ביצרני הטלפונים הסלולריים שיצטרכו להגדיר את האלגוריתם הסבוך לטלפון הסלולרי שאמור לנסות להפנים את השיטה המוזרה של מדינת ישראל בתחום ואל תתפלאו אם גם שם ירימו ידיים ועל המסך תופיע הודעת שגיאה בנוסח "עזבו אתכם, תתקשרו למשרד הפנים - הם כבר יגידו לכם מה השעה".

בכלל, למה להסתפק ב-4 הזזות שעון בשנה? אפשר גם להזיז את השעון פעם נוספת ביום של גמר כוכב נולד כדי לאפשר להפקה של כוכב נולד לבצע הקמות בירושלים בלי לחלל שבת - או אולי עוד פעם ב-1 בספטמבר כדי שהילדים יוכלו לישון עוד שעה לפני יום תחילת הלימודים בביה"ס, וגם השופט סטיב אדלר בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים יוכל לדוש עוד שעה בעתירה המסורתית של משרד החינוך נגד ארגון המורים המאיים (שוב) לשבות ברגע האחרון.

אפשר גם להזיז את השעון בחנוכה כדי לאפשר למפיקי הפסטיגל לדחוס 6 הופעות ביום לוועדי עובדים במקום 5 ופעם נוספת בכל פעם שראש הממשלה עולה על טיסה להתייעצויות בוושינגטון, כדי להביע התחשבות בלוח הזמנים הדחוס שלו ולאפשר לו עוד שעה של תימרון בין בעלי התפקידים בבית הלבן.

המאבק על קביעת מדיניות הזזת השעון בישראל הוא בהחלט חשוב: הוא בעל השפעה על הפריון במפעלים, על רמת הבטיחות בכבישים שמושפעת מכמות האור, על שימור ערכי המשפחה בישראל וגם, מה לעשות, על יחסי דת ומדינה. ובכל זאת, נדמה שהדבר האחרון שמעניין הן את השר אלי ישי והן את חותמי העצומות השונות בפייסבוק הוא רמת הפריון בתעשייה וההשפעות הכלכליות הבדוקות של רמת האור על יכולת הייצור במשק.

המאבק על מדיניות הזזת השעון הוא כל כולו הורדת ידיים מתוזמנת-כמו-שעון בין דתיים לחילונים בניסיון לבחון גבולות ולהכריע מי נותן את הטון במדינה: הרוב החילוני החי את חייו על פי לוח השנה העולמי או המיעוט הדתי המבקש לחיות במדינתו אורח חיים מותאם לצרכיו המסורתיים. כמו כל מאבק בין אמונה לבין רציונליזציה - אין כאן צודק ולא צודק. יש כאן בעיקר התעסקות מיותרת שהופכת את מדיניותה של מדינת ישראל לפארסה ומזכירה את המערכונים על מדינות צפון מערב אירופה שעורכות משאלי עם על אחוז הקקאו והאגוזים בשוקולד. הצעתו של ישי, למרבה הצער, לוקחת את הגיחוך עליו מצביעים מתנגדי השיטה ומקצינה אותו לכדי בדיחה עצובה של ממש.

לחילונים יש אילנות איתנים ובולטים יותר בשיח הציבורי להיתלות עליהם כדי לזעוק כנגד הכפייה הדתית וגם לחברי הכנסת הדתיים יש אתגרים גדולים יותר (ומעוררי גיחוך הרבה פחות) בניסיונם הבלתי מתפשר לשמר את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

לא חשוב מה השעה עכשיו היכן שנמצאים ישי וכהן מחד והורוביץ, אקהויז ופורז מאידך - יעשו בשכל אם ישיבו את השעון למקומו ואת הדיון הציבורי ביחד איתו לאפיקים קצת יותר רלוונטיים; אם המשא ומתן המדיני שנפתח לא מספק מספיק חומר לשיח פרלמנטרי, יש עוד לפחות 20 אלף עצומות נוספות בפייסבוק שרק מחכות למחוקק שיהפוך אותן לכותרת ראשית...