כמעט 6,000 שנה חלפו מהימים שבהם חקלאים באזור מסופוטמיה העתיקה, עיראק כיום, המציאו את הגלגל - טכנולוגיה שלא ניתן להפריז בחשיבותה. למרות זאת, אם ממציאי הגלגל היו קופצים לביקור בשדרות סנד-היל בעמק הסיליקון, מעוז קרנות ההון סיכון של תקופתנו, ספק אם היו זוכים להערכת שווי גבוהה במיוחד.
כמו טכנולוגיות אחרות ששינו את ההיסטוריה, הפתרון ההוא לא התבסס על הברקה חד-פעמית, אלא התפתח במשך מאות שנים. בתוך התהליך היה קשה מאוד לראות שבסופו יצא מוצר שיענה על ההגדרה של "טכנולוגיה משבשת", כזו שמפרה את האיזונים והמודלים הקיימים בשוק, ושאותה מחפשים יזמים ומשקיעים. ועוד לא דיברנו על התחרות, שלפי הערכות ההיסטוריונים גם בימים ההם כבר התפתחה ממזרח - היינו, מסין.
פילטר דרוויניסטי
הסיפור של המצאת הגלגל אינו רק פרק בהיסטוריה, אלא דוגמה מצוינת לדרך שבה הופכת טכנולוגיה למוצר מצליח. גם פריצות דרך טכנולוגיות שאירעו בתקופות מאוחרות בהרבה, כמו מנוע הקיטור בסוף המאה ה-18 והמחשב האישי של IBM - שתיהן עונות על ההגדרה של טכנולוגיה משבשת - היו יישום מעט שונה של טכנולוגיות שבאו לידי ביטוי כבר שנים ארוכות לפני-כן, בפתרונות אחרים.
ההבדל בין מחשבי המיינפריים שעל בסיסם התפתח המחשב האישי שהשיקה IBM ב-1981, הוא דוגמה רלבנטית להבדל בין שני התהליכים המרכזיים בהתקדמות טכנולוגית: ההמצאה (Invention) וחדשנות (Innovation). בעוד ההמצאה היא הרעיון הראשוני על מוצר או תהליך חדש, המתבסס לעיתים על ידע טכנולוגי נרחב, החדשנות היא התהליך הכלכלי המיישם אותו וזה שאחראי על הבאת המוצר החדש או המשופר לשוק.
הרצון של IBM להגיע לשוק במהירות עם המוצר החדש, הביא את החברה ליישם טכנולוגיות קיימות - בין אם בתוך החברה ובין אם מחוצה לה - כך שירכיבו מוצר מעט שונה, ללא פיתוח של כל טכנולוגיה חדשה. אותה החדשנות היא גם הנוסחה שעליה מבוססת הצלחת אפל בשנים האחרונות, והמנוע מאחורי ההישרדות של IBM לתוך שנות ה-2000.
החדשנות הישראלית, זו שמרימה ראש מעל לפני השטח בעיקר כאשר סטארט-אפים נמכרים, נעה על האיזון העדין שבין פריצות דרך טכנולוגיות ליכולת היישום העסקי שלהן.
בעוד האינפלציה בכספי ההון סיכון בשנות ה-90 הביאה לכמות רעיונות רבה שניסתה להתממש באופן עסקי, המחסור היחסי בכספים אלה כיום מעורר את החשש שמא החברות שקמות אינן מוצלחות מספיק. החשש הוא שהדבר יוביל לכך שלא יקומו מספיק חברות, ובעקבות כך, הצמיחה המהירה שמביא איתו ההיי-טק לשוק המקומי, תיפגע.
"אני לא בטוח שיש לי תשובה ברורה לשאלה אם היזם של היום מוצלח יותר מהיזם של פעם", אומר אד מלבסקי, יו"ר ומייסד קרן ג'מיני, "אני דווקא חושב שאם מתייחסים לחדשנות כתהליך שמעבר להמצאה, אז הרמה השתפרה".
קשה לחשוד במלבסקי שאינו מכיר את העבר. בסוף שנות ה-70, כשביצע את הצעדים הראשונים בהקמת קרן BIRD, מה שהיווה את הדחיפה הבינלאומית הראשונה להיי-טק הישראלי, לא היה עוד רקורד מקומי על המשמעות הכלכלית של יצירת חברה עתירת טכנולוגיה.
היום, מציין מלבסקי, המצב הוא שונה. לדבריו, "יש כל-כך הרבה מקומות שבהם אתה יכול לפגוש אנשים וללמוד איך לבצע את זה. מעבר לכך, היום יש תהליך שמעביר את היזמים דרך פילטר דרוויניסטי ומי שלא טוב ייזרק החוצה מהר מאוד".
* אתה בטוח שזה דבר טוב?
"מנקודת המבט של היזם, זו יכולה להיות קטסטרופה. אבל מנקודת מבט כללית יותר, זה משפר את התעשייה".
* הרעיונות שמביאים להקמת הסטארט-אפים החדשים מגיעים במגוון דרכים. אבל בדיוק כמו בהמצאת הגלגל או מנוע הקיטור, השורשים של רובם מגיעים מהתעשייה שכבר קיימת. ברוב המקרים, מהמקומות שבהם שהו המייסדים.
"המבחן הנכון הוא לקחת את החברות שהוקמו בשנים האחרונות במספר תחומים, ובכל אחד מהם אפשר לראות שהוקמו חברות משמעותיות", מציין אורן בר-און, מארנסט אנד יאנג.
"צריכים להמציא את עצמנו מחדש"
דוגמאות לא חסרות, ממגוון תחומים: קונטרה, שפיתחה פלטפורמה לפרסום מבוסס טקסט באינטרנט, ובין מייסדיה יואב שחם ואסף חנקין - שניהם לאחר תקופות ארוכות בסטארט-אפים בתחום האינטרנט, עם דגש על תחום הפרסום וניתוח הטקסט; אופטיר של האחים מזין, שלקחו את הידע על תחום ניהול תשתיות ה-IT מהחברות הקודמות אותן הקימו; פריים-סנס, שעל מייסדיה נמנים אביעד מייזלס ואלכס שפונט, יוצאי יחידות המו"פ של צה"ל עם התמחות בעיבוד אותות (DSP) וינון ברכה שמנהל אותה והיה בעברו ב-DSPG; אנוביט, החברה החדשה של ד"ר אודי ויישנטיין, שהקים אותה עם ד"ר אופיר שלווי, שניהם יוצאי ליבית, ואריאל מייסלוס, לשעבר בפסעבה - כולם מתמחים בתחומי עיבוד האותות בעקבות התחנות בעברם. ועוד ועוד.
אם המקור לחברות החדשות והטובות של ימינו הוא החברות הוותיקות, האם יתכן כי נאבד את מנועי הצמיחה האלו אם לא יהיו כאן מספיק חברות מבוססות יותר, כאלה שמאפשרות הצמחת מאגרי ידע ועובדים שיצאו מהן? "אין קשר בין כמות החברות הגדולות שקיימות, לבין רמת החדשנות בתעשייה המקומית", עונה בר-און. "במקום אלה שנמכרו או נעלמו מסיבות אחרות, יצמחו חברות אחרות".
אלא שהסטארט-אפים של היום, כלומר של השנים האחרונות, רובם עדיין ממוקמים על סקלת התחומים המוכרים - כלומר, תשתיות מחשוב ותקשורת (ICT). לפחות חלק מהשוק הזה כבר עבר לשלב חיים בוגר יותר, שבו צמיחה מהירה אינה דבר טריוויאלי, ורוב הפתרונות נבלעים מהר על-ידי החברות הגדולות, שנאבקות על מקומן בתעשייה המשתנה. כך שחדשנות, גם אם היא קיימת לא תבוא לידי ביטוי כמו שהיה פעם, כשתעשיית ה-IT הייתה בשלבים מוקדמים יותר.
"זה קשקוש מקושקש, ומי שאומר את זה לא יודע על מה הוא מדבר", אומר ד"ר גיורא ירון, שראה הרבה סטארט-אפים בחייו לצורכי השקעה, וגם הקים, השקיע ומכר לא מעטים.
אבל שתי תחנות בחייו המקצועיים מספקות לו פרספקטיבה ייחודית: הראשונה היא הקמת הפעילות של חברת השבבים נשיונל סמיקונדקטורס בישראל בסוף שנות ה-80, מה שלימים הפך לתשתית של חברת טאואר ושיפר משמעותית את הידע המקומי בתחום השבבים. התחנה השנייה היא חברת איתמר מדיקל שאותה הקים, הפועלת בתחום הביוטק.
"למדנו מאינטל ומנשיונל המון דברים, אבל את זה כבר מיצינו - חוץ מזה שהן נמצאות היום גם במקומות אחרים, שמספקים תחרות מול ישראל כגון בהודו", טוען ירון, "האתגרים של היום שונים מהאתגרים של המחר. אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, כי מה שהיה כבר אינו טוב מספיק".
ירון מאמין כי הבעיה המרכזית היום לעתיד הצמיחה של ההיי-טק המקומי היא היכולת להעביר לתעשייה את הידע המדעי שנוצר באקדמיה בתחומים הצומחים יותר, כגון ביוטק וקלינטק. "זה מעין עמק מוות", הוא אומר, "פעם הצבא היה עושה את הגישור הזה, אבל בתחומים החדשים הצבא כבר לא יכול לעזור. יש בעיה בהעברת הידע והחדשנות לתעשייה - וזו, אגב, בעיה שלא מאפיינת רק אותנו".
11
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
