אהובתי התוכנה אקסל

תגידו, גם אתם אוהבים את אקסל? אני לא מדבר על מיץ המצברים התוסס שבני-הנוער מערבבים עם וודקה זולה לפני שהם הולכים לדקור מישהו במועדון, אלא כמובן על תוכנת הקסמים מבית מיקרוסופט שיודעת להפוך כל רעיון - מצוין או דלוח - לתוכנית עסקית נוצצת ומרשימה בעלת צפי הכנסות לרוב, תוך השתלטות מהירה על נתח שוק פוטנציאלי של מיליארדים שרק מחכה שיכבשו אותו.

חברים, זו לא סתם תוכנה. אקסל היא בעצם הקוסם הדיגיטלי הראשון. היא יודעת לעשות דברים שאפילו קופרפילד, קליוסטרו וצ'יקו ודיקו היו נפעמים מהם, והכול בלחיצת כפתור.

אני מת על אקסל. אפשר לשחק איתה שעות. הכי כיף זה להוסיף קצת בעמודת האחוזים ולראות את כל הטורים מסתדרים לפי החלומות הפרועים שלך: הרווחים השמנים תוך 6-12 חודשים וההכנות לאקזיט בשנה הבאה בירושלים המונפקת.

"בני אדם תמיד יאמינו למה שהם היו רוצים שיהיה נכון", אמר יוליוס קיסר, ונראה כי המסר נקלט גם באוזני ממציאי האקסל אחרי יותר מ-2,000 שנה. במציאות, הדברים נראים קצת אחרת. הזמנים מתארכים, ההוצאות נערמות, ותזרים ההכנסות האדיר שאמור היה להטביע את מרתפי בנק ישראל מבושש לבוא.

מתי זה קורה? אם נוציא מהמשוואה את אלמנט המזל, אפשר להניח כי ההבדל בין ההצלחה על הנייר (אקסל) לכישלון בפועל טמון בפער שבין ההנחות המופיעות בתוכנית העסקית לבין יכולתם של מחבריה לנתח את המצב בשטח מחד, וכישוריהם להוציא אותה לפועל מאידך.

לפעמים נדמה כי אחרי בניית התוכנית העסקית לא נותרה לחברה אנרגיה לבניית תוכנית עבודה לביצוע שתביא את התוצאות.

בואו ניקח אותי, לדוגמה: ברשימת ההלקאה העצמית שלי רשומים לפחות שני רעיונות גדולים שלא קרו. לצערי, לא מדובר ברעיונות הזויים, אלא בכאלה שיזמים אחרים עשו אחריי והצליחו.

אין צורך ב"פוסט מורטום - דיוקן עצמי" כדי לדעת בדיוק איפה נכשלתי; בביצוע. אמנם לא הייתי שם לבד, אבל במאזן הפרטי שלי רשמתי את הכישלון על שמי.

מצד שני, אני אופטימי. אפילו צ'רצ'יל אמר שהצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד התלהבות. חוץ מזה, אני מקווה שלפחות למדתי את השיעור: הפוטנציאל המוצג ברעיון ובתוכנית העסקית הוא רק התשתית להתחלה. לא מעט פרמטרים משפיעים על התוצאה הסופית, אבל בלי תוכנית עבודה לביצוע שתכלול יעדים ברורים, תיעדוף מטרות ומדדים להצלחה, לא תהיה הצלחה.

בספר שכתבו פיטר קילינג ותומס מלנייט, "Must Win Battle's", הם טוענים כי כל ארגון צריך להגדיר לעצמו מהם 3-5 ה"קרבות" שהוא חייב "לנצח" כדי להשיג את מטרותיו החשובות ביותר, וכי פוקוס אסטרטגי ומחויבות אישית הם מרכיבים קריטיים להצלחה.

"תנו לי גנרלים עם מזל", ביקש נפוליאון. זה לא ממש עזר לו בווטרלו, שם כשלה תוכניתו לפרק לאנגלים ולפרוסים את הצורה, בשל חוסר הבנתו את המצב בשטח ובשל בינוניותו ועצלנותו של סגנו הגנרל גרושי, שאהב לישון עד מאוחר.

הכותב עוסק באסטרטגיה שיווקית ובבניית סיפור המותג