צריך לעשות עניין מהנעל?

פרשת השלכת הנעל על נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, הפכה בין רגע לסמל מאבק מערכת השפיטה כנגד האלימות הפושה נגדה. לא עוד סתם תיק של נאשם אלמוני. מהשנייה שפיני כהן חלץ את מגפיו, כיוון היטב וזרק אותם, בדיוק מושלם, לצערנו, על פניה של הנשיאה - היה ברור לכולנו שמשהו השתנה.

מערכת המשפט מעולם לא נראתה פגיעה ועצובה כל-כך כמו באותו רגע שבו נכנסה הנשיאה אל לשכתה, דם נוזל משפתה ומשקפיה שבורים.

השבוע נשמע ערעורו של כהן על העונש החמור לכאורה שהוטל עליו - 3 שנות מאסר בפועל - העונש המרבי על העבירות בהן הורשע. עורך דינו טען בלהט כי במקרים אחרים זה נגמר בעונש מופחת - שנת מאסר, גג שנה וחצי. האמת - צודק אותו עורך דין מכובד.

מערכת המשפט של ישראל מאופיינת כבר שנים כמערכת רכה ורחמנית, כזו שנרתעת מהטלת עונשים כבדים ורק לעיתים נדירות דנה מורשעים לעונשים המקסימליים הקבועים בחוק.

במדינה שבה תג המחיר על נטילת חיי אדם בתאונת דרכים הוא קצת יותר מ-3 שנות מאסר בממוצע, אנסים נידונים ל-4 שנות מאסר וכאלה שהורשעו בשוד מזוין רק לשנתיים וקצת - מה עושים עניין מנעל קטנה בפרצוף?

זה מאוד פופולרי היום לטעון כי השופטים הטילו על כהן עונש חמור רק בגלל שהאלימות שלו הופנתה כלפי אחת מהם, הבכירה שבהם. עצוב עד כמה שזה נשמע, סביר להניח כי הטענה הזו אכן נכונה. סביר להניח כי בית המשפט "בחיים" לא היה מטיל עונש של 3 שנות מאסר על אדם שזרק נעל על אדם אחר, אלמלא מדובר היה בנשיאת העליון.

אבל איכשהו בישראל כמו בישראל, במקרים מהסוג הזה תמיד מחטיאים את העיקר - בית המשפט באמת ראוי לביקורת - אבל לא על חומרת העונש שקיבל פיני כהן אלא על הקלה בעונשים שקיבלו אחרים.

בתקופה שבה בכירי משפחות הפשע הם כבר סלבס לכל דבר, תקופה בה שופטים מאוימים ומותקפים באופן תדיר, תקופה שבה עיר ובה 70 אלף תושבים בישראל הופכת בין-לילה לשיקגו של שנות ה-20 ואלימות במשפחה ונגד ילדים חוצה גבולות שטרם הכרנו - אולי כדאי שבית המשפט יתחיל דווקא לשפוט נאשמים לחומרה.

זה אולי נשמע קצת פופוליסטי, אבל בלי ששמנו לב להיות פושע בישראל זה כבר לא דבר כל-כך מגונה. ההרתעה לא באמת מרתיעה אף אחד.

נכון, 3 שנות מאסר זה עונש חמור מאוד על השלכת נעל. אבל זה העונש הקבוע בחוק, ושיקול-הדעת אם להטיל אותו נתון בידי השופטים. הטלת עונש כזה כמוה כסימון קו אדום, כהחרגת המקרה ככזה שלא ניתן לסבול אותו במסגרת של חברה מתוקנת.

אף אדם אחר לא זרק קודם נעל על נשיאת בית המשפט העליון, ולכן זה בדיוק המקרה שעונה להגדרה הזו. מצד שני, תחשבו על כל המקרים שעונים להגדרה הזו והסתיימו בעונשים מגוחכים רק בגלל שהיה עורך דין אחד שטען בלהט שבמקרים אחרים זה נגמר בעונש מופחת.