נדפק להם הראש

בשבועות האחרונים רצות בדיחות לא רעות בכלל סביב מה שקורה ב-NFL דווקא בעניין לא מצחיק בכלל: פציעות חמורות של שחקנים. או יותר נכון, מדיניות הענישה של הליגה נגד שחקנים שמפוצצים שחקנים אחרים. מבדיחות על כך ש"תוך כמה שנים נראה שחקני פוטבול שרצים עם שמלות ורודות במגרש", ועד אמירות כמו "כל שחקן שרץ לתקל שחקן אחר, שיוודא לפני כן שיש לו מספיק כסף בחשבון כדי לשלם את הקנס שתטיל עליו הליגה".

הסיפור הוא סביב החוק החדש שהונהג השנה ב-NFL וזכה לכינוי Helmet To Helmet Rule, שמאפשר קנסות חסרי תקדים לשחקנים שמתקלים שחקנים "קסדה לקסדה" (למען האמת החוק היה קיים כבר, אבל השנה החלו גם לתת קנסות). מבחינת האוהדים החוק הזה נתפש כביזיון למשחק, מאחר שהוא מעקר באופן די משמעותי את המהות של הפוטבול כמו שכולם מכירים אותו.

גם השחקנים לא כל כך יודעים איך להתמודד עם העניין. קודם כל בגלל שהקנסות הם מטורפים. למשל, ג'יימס האריסון, שחקן ההגנה של פיטסבורג סטילרס, נקנס ב-75 אלף דולר על כניסה קסדה בקסדה לפני כמה שבועות בשחקן של קליבלנד, ועד עכשיו - חודשיים בתוך העונה - הוא כבר סוגר קנסות של 100 אלף דולר בגין "תיקולי קסדה בקסדה". במחזור השישי של הליגה בלבד נרשמו קנסות של 175 אלף דולר לשחקנים בגין תיקולי קסדה. האריסון כמעט יצא מדעתו ואמר דרך סוכנו שהוא שוקל ברצינות לפרוש ממשחק, כי על זה בעצם בנוי המשחק שלו, ואיך רוצים שהוא יהיה שחקן הגנה אם הוא לא יכול להגן?

***

אבל הענישה המוגברת לא מגיעה משום מקום. היא נובעת ממבול של מחקרים שנעשו בארה"ב בשנים האחרונות סביב פציעות ראש של שחקני פוטבול (וגם הוקי), והנזק הבלתי הפיך לאלו שמשחקים את המשחק הזה.

במחקר שנעשה באוניברסיטת בוסטון נמצא שעל כל 1,000 משחקי פוטבול מכללות, נרשמו 21.5 מקרים של שחקנים שאושפזו עם זעזוע מוח. מחקר משמעותי נוסף מצא שבין השנים 1976 ל-2009 נרשמו 253 מקרים של שחקני פוטבול בתיכונים שלא החלימו מפגיעות ראש ונשארו עם נזק בלתי הפיך בעמוד השדרה או בצוואר. במחקר אחר נמצא ששחקן פוטבול סופג במהלך עונה 1,800 מכות בראש, שנחשבות למכות "בעלות השפעה מצטברת". המגזין "טיים" פרסם בפברואר האחרון מחקר לפיו בין 43 אלף ל-67 אלף שחקני פוטבול תיכונים סובלים מדי שנה מזעזועי מוח, כשההשפעה לטווח ארוך עוד לא לגמרי ידועה.

בארה"ב מסמנים את הפוטבול וההוקי, לפי הסדר הזה, כענפי הכדור בעלי גורמי הסיכון הכבדים ביותר לפגיעות ראש ולפגיעות עם נזק בלתי הפיך. כדי להבין על מה מדובר, נותנים את הדוגמה של ההוקי קרח: מחליקים מקצועניים פוגעים אחד בשני באופן חזיתי כשהם במהירות החלקה של קרוב ל-50 קמ"ש. אין בזה כמעט שום דבר שונה מהתרסקות לקיר בעת נסיעה באופנוע במהירות של 50 קמ"ש. תוסיפו לזה את המומנט שיוצר משקל הקסדה על הצוואר, ואפשר להבין איך נראים שחקני פוטבול או הוקי בסיום קריירה.

 שחקן פוטבול פצוע, NFL / צילום: רויטרס

סיבה נוספת לעלייה בכמות המקרים היא השינוי שחל בממדים של השחקנים: המשקל הממוצע של שחקן פוטבול עלה ב-10% בתוך 20 שנה, ועומד על 112 ק"ג. שחקני ה-offensive tackle התפתחו לממדים יוצאי דופן - משקל ממוצע של 144 ק"ג - יותר מכל עמדה אחרת במגרש.

עוד מחקר שבדק את הממדים של שחקני ה-NFL מצא שבעוד שבשנת 1985 נדיר היה למצוא שחקנים במשקל 135 ק"ג, הרי שבמחנות האימונים של פתיחת עונת 2006 אפשר היה למצוא יותר מ-500 שחקנים במשקל הזה.

ועוד נתון מדכא לשחקן פוטבול: שיעור שחקני ה-NFL שמתו לפני גיל 50 גבוה פי שניים משיעור שחקני הבייסבול.

***

הנושא הגיע גם לבית המחוקקים, ובספטמבר האחרון הצביע בית הנבחרים האמריקני בעד חוק פדרלי לקביעת קווים מנחים לבלימת התופעה. הנתונים על כמות השחקנים שסובלים מזעזועי מוח הם יוצאי דופן. ממחקר שנערך באוניברסיטת צפון קרוליינה בקרב 2,550 שחקני פוטבול שפרשו, נמצא ש-66% מהם סבלו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה מזעזועי מוח, ו-24% מהם דווחו ככאלה שסבלו במהלך הקריירה משלושה זעזועי מוח ומעלה. לא מעט, בהתחשב בכך שקריירה של שחקן פוטבול מקצועני נמשכת בממוצע פחות מארבע שנים.

החשש הגדול בפוטבול הוא כמובן מתסמינים שאי אפשר לאמוד אותם. אבל סימנים מתחילים להצטבר לאט לאט: אותו מחקר של אוניברסיטת צפון קרוליינה מצא אצל אותם אנשים שסבלו מזעזועי מוח תסמינים מקדימים לאלצהיימר ולבעיות זיכרון ברמת מובהקות גבוהה יותר מאשר אצל אוכלוסייה רגילה.

לאחרונה מקיימת ה-NFL יותר ויותר פעילויות לזיהוי וגילוי מחלות בתחום המוח. הליגה ייסדה לאחרונה קרן מחקר בעלות של כמה מיליוני דולרים, ולא מכבר היא שלחה כמה מאמנים ושחקני פוטבול כדי להשתתף בטורניר ראווה בגולף לאיסוף תרומות לחקר מחלת ניוון שרירים בקרב שחקני פוטבול. איך קשורה מחלת ניוון שרירים? בעקבות העובדה שעוד שחקן פוטבול, קווין טרנר, אובחן כחולה במחלה בגיל 41. זהו שחקן ה-NFL ה-14 שמאובחן כחולה ניוון שרירים בחמישים השנים האחרונות - נתון הגבוה פי 8 מנתוני המחלה באוכלוסיה "הרגילה".