ישראל הינה, כנראה, המדינה היחידה בעולם ששני מגזרים מהותיים באוכלוסייתה נהנים מזכויות יתר ואפליה לטובה בהשוואה לשאר האוכלוסייה.
צעירי המגזר הערבי פטורים משרות צבאי או לאומי ובכך חוסכים שלוש שנות שירות צבאי לבנים ושנתיים לבנות. לכן הם מופלים לטובה לעומת חייבי הגיוס מקרב הציבור היהודי.
מנגד, המגזר הערבי מופלה לרעה בכל מה שנוגע לתקציבי פיתוח, רישיונות בנייה, שוויון בתעסוקה ואפשרות דיור חופשית בכל מקום בישראל. אי לכך, המגזר הערבי מופלה לטובה "דה-יורה", אך לרעה "דה-פקטו".
לעומתו, המגזר החרדי, על אברכיו, נהנה מכל העולמות. בדומה לצעירי המגזר הערבי, אברכי הישיבות פטורים משירות צבאי בגין "תורתם, אומנותם".
אך בניגוד למגזר הערבי, המגזר החרדי פטור גם מהשתתפות בשוק העבודה ונסמך על קצבאות, תרומות ונדבות. לכן המגזר החרדי מופלה לטובה הן "דה-יורה" והן "דה-פקטו".
האבחנה בין שני סוגי האפליה, "דה-יורה" ו"דה-פקטו", ביחס לשני המגזרים, מובילה לשתי מסקנות: ראשית, בניגוד לתופעה הגלובאלית של אפליית מיעוטים ודרישה לשוויון זכויות, הבעיה בחברה הישראלית אינה שוויון זכויות אלא שוויון חובות.
הציבור המופלה לרעה בישראל הינו הרוב החילוני הנושא בנטל הביטחון והצמיחה הכלכלית שמהם נהנים שני מגזרי המיעוטים.
שנית, הדרכים להשגת שוויון חובות במגזר הערבי והחרדי שונות. במגזר הערבי, הפסקת האפליה לטובה "דה-יורה" תתאפשר רק במקביל להפסקת האפליה לרעה "דה-פקטו". ניתן יהיה לדרוש מהמיעוט הערבי לתמוך בגיוס בניו לשלוש שנות שירות לאומי ובנותיו לשנתיים, רק אם תיפסק האפליה לרעה של המגזר הערבי בכל תחומי החיים היומיומיים. במילים אחרות, אם ערביי ישראל ירגישו 'שייכים' למדינה, ניתן יהיה לתבוע מהם את מחיר ההשתייכות. לכן, כלפי המגזר הערבי, על העסקה להיות "תן וקח": תן למגזר שוויון זכויות בפועל וקבל ממנו שוויון חובות בדין.
לגבי המגזר החרדי, המשוכה גבוהה בהרבה. המגזר החרדי שונה מהמגזר הערבי בכך שהוא מתבדל לחלוטין מהציבוריות החילונית. בניגוד לבתי הקולנוע, בתי הקפה והאינטרנט במגזר הערבי ולקהל הישראלי הפוקד את המסעדות המזרחיות בערי המגזר ובכפריו, תושבי ת"א מדירים את רגליהם מרחובות בני ברק ותושבי שכונת מאה שערים בירושלים מסתגרים בדלת אמותיהם.
בשעה שהמגזר הערבי מאותת על שאיפתו להשתלבות בחברה הישראלית, ובתחומים אחדים אף נבנים גשרים, המגזר החרדי מגביה את החומות סביבו ורבניו מנהלים מלחמת חורמה בכל גילוי של חילוניות ומודרניות. הנתק בין הקהילה החרדית לציבור החילוני הולך וגדל.
בנוסף, מאחר שאברכי המגזר, בהיותם פטורים מכל חובה, נהנים כבר עתה מכל העולמות, נשאלת השאלה האם ניתן בכלל לפתותם ליטול על עצמם עול שירות צבאי ופרנסה?
מאחר שאין בנמצא שופר שתרועתו תפיל את חומות בני ברק ומאה שערים, נראה כי רק שילוב חכם וסבלני של "מקל" ו"גזר" עשוי לחלץ את האברכים מגטאות העוני והבערות ולשלבם בחברה הישראלית.
הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
