בבקשה, רק לא עוד ועדה

השריפה בכרמל האירה באור כפול את החברה הישראלית: מחד, מידה מופלאה ויוצאת דופן של סולידריות חברתית והתנהגות אישית; מאידך, בצד תיאום חיובי ונדיר בין הרשויות, כשל מוחלט ביכולת הממשלה להתמודד עם סכנה צפויה מראש.

הרי לא מדובר בסכנה שלא נדונה. העניין נדון ונדון לעייפה.

ההיסטוריה של הטיפול בנושא הכבאות מכאיבה: באוגוסט 1995 פרסמה ועדת לפידות המלצות לרפורמה במערך הכבאות בישראל. באוגוסט 1998 ועדת גינוסר פרסמה את המלצותיה בנוגע ליישום המלצות ועדת לפידות. ועדת גינוסר קבעה כי יש להקים רשות כבאות ארצית ולגייס כ-1,000 כבאים נוספים.

ממשלת נתניהו הראשונה אישרה ב-1999 את המלצות ועדת גינוסר. ב-11.5.2008 החליטה ממשלת אולמרט על הקמת רשות ארצית לכבאות והצלה וקבעה בפירוט את סמכויותיה.

עד היום נשארו שתי החלטות אלה "על הנייר". דו"חות מבקר המדינה מאפריל 1998 ומיולי 2007 מתריעים על המצב הקשה במערך הכבאות בישראל ומציינים את חוסר המעש של הממשלה בטיפול בנושא.

באוגוסט 2009 שבתו שירותי הכבאות במחאה על מצבם הקשה. בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה מיום 3.9.2009 בנושא העיצומים בשירותי הכבאות אמר שמעון רומח, נציב הכבאות הראשי, כי "גם אם ימלאו את התקנים החסרים, עדיין יהיו חסרים כבאים לביצוע העבודה השוטפת במדינה... מצב הרכבים הוא בכי רע - חסרים 170 מתוך מצבה של 525 רכבים, ותקציבי הפיתוח למעשה הוקפאו".

הוא הוסיף: "אנו צועקים וצועקים, אבל כשיוצאים ומטפלים בכל שריפה ומכבים אותה, ודואגים לזה שמספר ההרוגים בשנה יישאר יציב באזור ה-30 ולא יותר מזה, אז בסך-הכול מקבלי ההחלטות מרגישים שהכול בסדר. התחושה היא שאפשר להמשיך ולהרעיב את הסוס עד שהוא ימות... אנחנו מסבירים לציבור למה אנחנו שובתים, אבל זה לא מזיז לאף אחד... בהרבה ישיבות של ועדת הפנים אמרו לנו שיקרה אסון, שיהיה פעם אחת איזשהו אסון".

אי-ביצוע החלטות הממשלה או טרפודן הוא עניין שגרתי. רק לפני זמן קצר התעוררה מחלוקת בין משרדי החקלאות והפנים בעניין ביצוע החלטת ממשלה בנושא עובדים תאילנדים בחקלאות, אשר הביאה לשביתת החקלאים.

דוגמה נוספת לכך היא החלטת הממשלה להקים מחסום לאורך הגבול עם מצרים - פעולה שביצועה התעכב על-ידי משרד הביטחון במשך שנה מטעמים לא ברורים - עד שמזכיר הממשלה דרש את ביצועה משר הביטחון.

מה קורה כאן? ממשלות אמורות להיות גוף ביצועי. הרשות המבצעת אמורה לפעול כיד אחת - וזאת בניגוד לפרלמנט, שהנו גוף פלורליסטי מעצם טבעו. עניין זה של משילות - ביטוי של פרופ' דוד נחמיאס - חיוני לדמוקרטיה.

בהיעדר יכולת למשול, תמצאנה אלטרנטיבות לא דמוקרטיות לצורך החברתי בניהול ענייני המדינה. בהיעדר שלטון, אין גם שלטון חוק. שיטות דמוקרטיות שונות אימצו עקרונות שונים כדי ליישב ניגוד זה בין פרלמנט ייצוגי, לממשלה המדברת בקול אחד ומבצעת את החלטותיה ביד אחת - החל בשיטה נשיאותית וכלה בחיזוק כוחה של המפלגה הגדולה ביותר. המשטר הישראלי לא עשה שום פשרה כזו בין ייצוגיות למשילות.

בשל ייצוגיות יחסית מלאה - שאין לה אח ורע במשטרים דמוקרטיים אחרים - הפכה הרשות המבצעת לפדרציה של נסיכויות מפלגתיות: ממשלת ישראל דומה יותר לפרלמנט מאשר לגוף מבצע; האשמות בין משרדי ממשלה על טרפוד הדדי; ראש הממשלה מוגבל ביכולת השליטה שלו במשרדים, כשצעד פזיז מדי מפרק לו את הקואליציה.

הפתרון הישראלי למשברים כרוניים אלה הוא להקים ועדת חקירה זו או אחרת. אך מה תעזור לנו ועדת חקירה אם היא לא תמנע את תחלואי השלטון? מה יעזרו לנו שופטים ומשפטנים במקום בו צריך לשנות מן היסוד את המשטר הישראלי? ואיזה ממצא של ועדה כזו יוכל לחזק את מעמדו של ראש הממשלה העומד בראש גוף שבו הכוח האמיתי ניתן ללשון מאזניים?

הליכוד ויתר על דרישתו להנהיג שינוי משטרי כלשהו, ולכן לא יהיה מרפא לשיתוק הממשלתי, גם בעניינים קיומיים, אלא בלחץ ציבורי חיצוני. האסון בכרמל הותיר אותנו המומים.

לא רק היערות השחירו; נעשה לנו גם שחור על הנשמה. אך אם נפיק לקחים פוליטיים מהמשבר, אם נרים כולנו ונצעק שאי-אפשר להמשיך בשיטת לשונות המאזניים, אם ניתן את קולנו בבחירות הבאות לרשימה החורטת שינוי משטרי על דגלה, אם נעניש את אלה הדבקים בשיטה הקיימת - נדע לפחות שמשבר השריפה בכרמל הוליד תפנית חיובית במדינה.

הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וחבר כנסת לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)