שלמה אליהו לא לבד

אני מכיר את שלמה אליהו, אך אינני מכיר את נושא הלבנת ההון (הטכני) שמיוחס לו מעל דפי העיתונות. מעולם לא ייצגתי אותו (אלא רק "נגדו"), ואינני משמש כשופרו. אני מנצל את ההזדמנות שנושא הלבנת הון עולה לסדר היום הציבורי כדי ליתן קורטוב ממנו בפני הקורא המתעניין. השימוש האופנתי הנפוץ כיום ב"אינוסו" של חוק איסור הלבנת הון לרבים מכתבי האישום הכלכליים מחייב הרהור וערעור על היקף משרעתו וחומרתו.

ברו כתוכו?

קיים פער גדול בין דימוייה הציבורי של עבירת הלבנת הון כעבירת פשיעה חמורה (באסוציאציה מיידית לסחר בסמים, טרור, שוד ורכוש גנוב) לבין המציאות המשפטית, לפיה חלק ניכר מעבירות הלבנת ההון הן טכניות ודיווחיות גרידא.

סעיפים 7 ו-9 לחוק מטילים שורה של חובות דיווח ופרטי זיהוי ושאר ביורוקרטיה חיונית (שאינני מזלזל בה) על נותני שירותים פיננסיים (ומוצע להרחיב חובות אלה גם על מתווכים פיננסים נוספים).

חובות ונטלים אלה מחייבים את נותני השירותים הפיננסיים (כגון בנקים וחברות ביטוח) לזהות את הבעלים האמיתי של הכספים והטרנזקציות הכספיות, ולזהות את הנהנה האמיתי שמאחורי פרגוד התאגידים או הנאמנויות.

הדיווחים הנ"ל נעשים כרגיל לרשות לאיסור הלבנת הון. חובות הדיווח כוללות גם הצהרה על כספים (מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים) בעת הכניסה לישראל והיציאה ממנה.

חובת הדיווחים המוטלת על נותני שירותים פיננסיים מחייבת "חוש בלשי" משהו. אם למשל סבור פקיד בנק כי לקוחו חורג משגרה פיננסית רגילה ומקובלת שנדמית בעיניו להיות חריגה, שומה על פקיד הבנק לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון. מעין "מלשינון פיננסי" עקב התנהלות חריגה ובלתי שגרתית. "האח הגדול" ("הבנק הגדול") בולש. בנוקטי לשון "מלשינון" אינני מביע עמדה ערכית כלפי נטלים דיווחיים אלה, שייתכן שהם כורח בל-יגונה בעולמנו המודרני.

התחמקות מדיווח

כאמור, ציר מרכזי בחוק הוא עצם הדיווח (הביורוקרטי). כפועל יוצא מכך וכדי להבטיח את אכיפתו ההדוקה והדקדקנית נקבעה עבירה, הקובעת כי העושה פעולה ברכוש או מוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיפים 7 או 9 לעיל או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון - דינו עד 10 שנות מאסר (!).

דוגמה טיפוסית היא פיצול משיכות כספיות. הבה נניח כי כל משיכת מזומנים מבנק בסכום העולה על 50 אלף שקל מחייבת את הבנק ("נותן שירותים פיננסיים") בדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. אם יבקש פלוני "להחטיא" את הבנק באי-דיווח על-ידי פיצול המשיכה לשני סכומים מצטברים העולים על 50 אלף שקל אך כל משיכה כשלעצמה קטנה מסף הדיווח במטרה שלא יהיה דיווח - עובר עבירה של הלבנת הון (סעיף 3(ב) לחוק).

העבירה נוצרת גם אם סביבת הכספים והרכוש נקייה מכל עבירה או פגם. אין מדובר ברכוש אסור (הנגוע בעבירה) ואין מדובר בכספים בלתי כשרים. לא בקרטל סמים עסקינן ולא בכל פעילות עבריינית אחרת. יהיו הכספים כשרים למהדרין ככל שיהיו, די בכך שמטרתו של לקוח הבנק היתה למנוע את עצם הדיווח אודותם מהרשויות המוסמכות - דינו עד 10 שנות מאסר. עקיפת הביורוקרטיה הדיווחית, על מנת שלא לאוכפה היא, כשלעצמה, מחוללת עבירה, שעונש חמור בצידה. חמור מדי.

מביורוקרטיה לעבירת מקור

ההוראה הפלילית החמורה יותר (שאיננה רק "עבירה דיווחית") סובבת בפעילות פיננסית ברכוש אסור (רכוש עבירתי). כאן מגיעים לליבת החוק. לא "רק" ביורוקרטיה אלא רכוש הנגוע בעבירה - "רכוש אסור".

רכוש אסור מוגדר כרכוש שמקורו במישרין או בעקיפין, בעבירה מסוג העבירות המתוחמות ברשימה מוגדרת, בין אם הרכוש שימש לביצוע עבירה, בין אם איפשר את ביצועה ובין שמקורו בעבירה.

העושה פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו, תנועותיו או בעליו - דינו מאסר 10 שנים (סעיף 3(א) לחוק). ומה דינו של מי שעושה פעולה ברכוש אסור שלא במטרה להסתירו או להסוותו, אלא בידיעה שהוא אסור? דינו מאסר 7 שנים (סעיף 4 לחוק).

לא ייפלא אפוא שבנסיבות אלה מדקדקים נותני שירותים פיננסיים קטנה כגדולה, כדי להימנע מעשיית פעולה ברכוש אסור וטרם שהם פותחים חשבון בנק לפלוני, בודקים בציציותיו, שהרי עצם החזקת כספים בידיעה שהם רכוש אסור - היא כשלעצמה עבירה.

"מלוא כל הארץ רכוש אסור"?

"הרכוש האסור" (הרכוש שפעולה בו מחוללת עבירת ליבה חמורה) איננו רק זה ששימש לביצוע העבירה - אלא גם "גלגולו" ומיחזורו של הרכוש לרבות פירותיו של הרכוש שהצטברו ברבות השנים (כנאמר: "... לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור"). "פעולה ברכוש אסור" טומנת בחובה גם "ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם אינו רכוש אסור".

צאו וראו אפוא עד כמה מרחיקת לכת עלולה להיות משרעתה של הגדרת רכוש אסור, עד כי הוא עלול להימצא תחת כל עץ רענן ומאחורי (ומלפני) כל פינה פיננסית. רכוש אסור בודד תופח, מדבק ומנגע רכושים נוספים. נגיעותו האסורה של הרכוש "מדבקת" את כל תחליפי הרכוש באופן אנכי ואופקי גם יחד. אפידמיה של ממש, כמעין מחלה ממארת.

קחו לדוגמה כספי שוד ("רכוש אסור") אשר מהם משלם השודד למכולת עבור קוטג', לנהג המונית עבור נסיעה הביתה ואת יתרת הכספים מפקיד בחשבון בנק נושא ריבית (מבלי שמי מהם מודע לנגיעותם של הכספים). בעל המכולת ונהג המונית משתמשים בכספים נגועים אלה (ככל שניתן לזהותם) כדי לתת עודף ללקוחות מזדמנים אחרים, אף הם ישרי-דרך וחוזר חלילה. גם מקבלי העודף הופכים להיות לאלתר פועלים ברכוש אסור.

זאת ועוד, מעצם "ערבוב" חלק מכספי השוד עם קופתם של בעלי המכולת ושל נהג המונית, עלולים כספיהם להפוך כולם לנגועים ואסורים מעצם ערבובם עם כספים נגועים ואסורים.

והוא הדין גם ביחס לכספי החשבון המופקדים בבנק, שכל הריבית בגינם הופכת להיות אף היא "רכוש אסור", וכל ניירות ערך שנרכשים באותם כספים נפסלים אף הם וחוזר חלילה.

התוצאה המביכה הינה שרבים וטובים, ברי-לבב ונקיי-כפיים, אוחזים ברשותם "רכוש אסור" - הגם שאינם מודעים לכך. כל אלה מבצעים בלי דעת את "מעשה העבירה" (האקטוס ריאוס), אם כי, כמובן, אינם עוברים עבירה כל עוד אינם מודעים לכך, ואין מטרתם בהסוואתם (היעדר "מנס ריאה", היעדר "מחשבה פלילית").

דוגמה אחרת היא מכונית ששימשה לשוד, שאף היא נופלת למצודת הגדרת "רכוש אסור", שאסורה בו כל פעולה. אם מחליף שודד הדרכים את המכונית במכונית אחרת, הופכת לאסורה גם המכונית החליפית, ואם מוכר השודד את מכונית מעלליו, מהווה התמורה הכספית "רכוש אסור" אשר "מתגלגל" לכל עבר. גם רוכש המכונית התמים אוחז מן הסתם ברכוש אסור וחוזר חלילה.

הגדרת הרכוש האסור לוכדת את הרכוש עצמו על גלגוליו וערבוביו (ללא קשר לאדם המחזיק בנכס). מאחר שהנגיעות הרכושית היא "חפצית" - לא חלה עליה "מחילת" תקופת התיישנות. "רכוש אסור" על גלגוליו וערבוביו עלול להיוותר לעולם רכוש אסור.

ייווצר אבסורד פרקטי: אם למשל, בתקופת היובש בארה"ב, עבר פלוני עבירה שנופלת לרשימת העבירות הרלבנטיות לחוק איסור הלבנת הון (כגון, למשל, קבלת דבר במירמה) - הרי אותו רכוש של אותו עבריין משקאות מראשית המאה הקודמת (ושל יורשיו ויורשי יורשיו) מהווה רכוש אסור עד עצם היום הזה.

ואם תירכש דירה בישראל מאותם כספים (או מתמוריהם, פירותיהם, גילגולם וערבובם), תהיה הרכישה פעולה ברכוש אסור. כל "המתקרב" לדירה ביודעו את "העבר השחור" של "תקופת היובש", עושה זאת על אחריותו שלו, שהרי "מלוא כל הארץ רכוש אסור", וקיים חשש כי בתוספת מנס ריאה (ידיעה) "מלוא כל הארץ הלבנת הון". אבסורד.

חשוב אפוא להימנע משימוש בלתי זהיר ובלתי מרוסן באכיפתו של חוק איסור הלבנת הון, הן בהיבטי העבירה הדיווחיים והן בהיבטי העבירה הליבתיים (ביחס לרכוש אסור), שאין להם "סוף" ואין להם התיישנות.

השימוש בחוק הדורסני הזה עלול לעלות על גדותיו מעבר לתכליותיו האורגינליות. אל לנו לתת לחוק ממדים מפלצתיים מוגזמים, בלתי נחוצים ובלתי מידתיים.

* עו"ד פנחס רובין הוא ראש משרד גורניצקי, והוא ו/או לקוחותיו עשויים להיות בעלי עניין בתכנים המוזכרים בטורו.