מלצר: "אין חוק בעולם שיכול למנוע כשל של דירקטוריון"

הים סער, גשם כבד ירד ורוח אימתנית הצליפה בעוברים ושבים על חוף ימה של תל אביב ביום ראשון שעבר. בתוך מלון דיוויד אינטרקונטיננטל, בו התקיימה ועידת ישראל לעסקים, היה חמים ונעים. אבל בקומה ה-11 סערו הרוחות כשעשרה מנהלים מבכירי המשק, מנכ"לים, יו"רי דירקטוריון בעבר בהווה, דירקטורים, רגולטור ומנהלי גופים מוסדיים, התכנסו בחדר ישיבות קטן, לדון בנושא יבש לכאורה - אתגרי הדירקטוריון פוסט המשבר.

את הדיון ניהל בנעימות רבה, כדרכו, יוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט, ותובנה אחת הייתה משותפת כמעט לכולם: יש פער גדול מדי בין הכלים העומדים לרשות דירקטורים לבין אחריותם, או כפי שבכר סיכם זאת: "הדירקטוריון הופך להיות גוף מקצועי עם יותר מטלות והוא צריך שתהיה לו אפשרות לבצע אותן. עוד כמה שנים דירקטור יהיה מקצוע".

והוא הסביר: "התיזה הבסיסית שלי טוענת כי כיום תפקידי הדירקטוריון הולכים ומתעצמים, אחריות הדירקטורים גוברת, אבל במקביל 'ארגז הכלים' איתו יכול הדירקטור לעבוד לא מתקדם. לדירקטוריון יש הרבה אחריות, אבל אין לו 'חיילים' ואמצעים. אחרי שנה בתפקיד יו"ר בנק, אתה מוצא את עצמך תוהה מה מותר, מה אסור ומה מצפים ממך. אני מאמין בדירקטוריון אקטיבי ואפקטיבי, אבל אני לא מרגיש שיש לי את הכלים לכך".

מימין לשמאל: דוד ברוך, מנכ"ל אקסלנס; ארז מלצר, מנכ"ל גדות; זאב וורמברנד, מנכ"ל רבוע כחול; אילן בירן, יו"ר רפא"ל; יוסי בכר, יו"ר דיסקונט; עו"ד רם כספי; אהוד שפירא, דירקטור בלאומי; עו"ד יעל אלמוג, ראש המחלקה הבינל' ברשות ניירות ערך; ועירן פאר, "גלובס"

"כרגולטור האתגר הוא לתת כלים לדירקטוריון"

עו"ד יעל אלמוג, ראש המחלקה הבינלאומית ברשות ניירות ערך, מאמינה כי עד שהרגולטור יבנה "ארגז כלים" כזה, הדירקטורים צריכים להשתמש בכלים בסיסיים כמו שיקול דעת. "המציאות בישראל היא של עולם עסקים בבעלות ריכוזית, עם השפעה דומיננטית של בעלי שליטה, כשלא תמיד בעל השליטה מפנים שהוא חברה ציבורית וכללי המשחק השתנו.

"האתגר שלי, כרגולטור, הוא איך למנף את הכוחות שלי כדי לתת כלים לדירקטוריון להתמודד עם הבעיות האלו. איך כרגולטור אתה ממשטר בצורה שלא תעמיס, תסרבל ותיצור ביורוקרטיה, אבל במקביל נותן כלים אפקטיביים לניהול החברה, ולא כמס שפתיים.

"המשבר האחרון הראה כי למרות כללי SOX, כשאין ניהול סיכונים אפקטיבי חברה יכולה לקרוס וכשלים בממשל תאגידי יכולים להביא להשמדת ערך עד כדי קריסת חברות. לטעמי, דירקטור צריך להשתמש בכלים בסיסיים כמו שיקול דעת, חובת אמון וזהירות. ואני מקווה שביהמ"ש הכלכלי יצוק תוכן בחובות אמון וזהירות ויקבע בשורה של החלטות את הכלים לעצמאות הדירקטור".

לדעתו של אהוד שפירא, דירקטור בלאומי, "הבעיה היא בידע, בהבנה, בהתעמקות, בכלי הדיווח, בבקרה ובפיקוח של דירקטוריון על עבודת ההנהלה. תקנות SOX לא מנעו תקלות, לא בליהמן ברדרס ולא ב-UBS. אם אתה לא מבין מה אתה עושה, לעשות V זה לא פתרון.

"רמת התחכום של העסקאות וקצב הפעילות הוא כזה, שכשמגיעים עם המלצה לדירקטוריון אין לו סיכוי להבין מה קורה. בטח לא בישיבה אחת. אין לו כלים לקבל החלטות, למשל, במכשירים נגזרים. דירקטוריון צריך לפקח על המון נושאים - סיכוני מוניטין, חשיפה להלבנות הון, קרטלים, הטרדה מינית, איכות סביבה. האם הדירקטוריון באמת יורד לרזולוציות האלו?".

רון הדסי, יו"ר איקיאה, מסכים עם שפירא. "הסיכונים שמוטלים על דירקטור מגיעים לממדים אבסורדיים. איך אני כדירקטור בקו אופ יכול לעשות בקרה על עופות בגריל שבושלו לא כמו שצריך בסניף רמת אביב?", הוא מלין.

הדברים מקבלים חיזוק גם מדוד ברוך, מנכ"ל אקסלנס. "הדירקטוריון נמצא במצב בלתי אפשרי. בסוף, כדי לעשות את תפקידו כמו שצריך, כל דירקטור יקבל חדר במשרדי החברה ויהיה לפחות בחצי משרה. כרגע אין איזון במטלות שנותנים לדירקטור, לא זמן ולא כשירויות. לעומת הזמן שמוקצב לך זה נטל שלא ניתן לגישור", הוא אומר.

"לדירקטור יש אחריות, הוא לא עציץ ולא בובה"

אחת השאלות המטרידות היא עד כמה שולט בעל השליטה בחברה ביחס לדירקטוריון. יעל אנדורן, מנכ"ל עמיתים, מודה - כגוף מוסדי המחזיק במניות מיעוט - שהיא לא באמת יכולה להשפיע על החברה. "החיסרון המשמעותי הוא שהצבעות באסיפה כללית הן של 'כן' או 'לא'. אין באמת יכולת להשפיע על החלטה.

"ניקח, למשל, את נושא שכר המנהלים. מגיעה לאישור האסיפה הכללית חבילה שאומרים לה 'כן' או 'לא'. כמעט לא קורה שיש דין ודברים עם בעל השליטה. מבחינתי, האתגר הגדול הוא שהדירקטוריון יהיה עצמאי ויקבל החלטות באופן מקצועי".

הדסי מעיר, כי הדיאלוג מול המוסדיים מתנהל לפני האסיפה הכללית וכי "האסיפה הכללית עצמה היא לא שוק".

אלמוג מחדדת את הבעיה. "לא הגיוני להפיל אחריות על דירקטורים ולהשאיר את בעל השליטה בחוץ. אם ניקח את דוח דנציגר על התנהלות בזק, נראה שהתקבלו החלטות משמעותיות בבזק בפורום לא פורמלי. צריך 'לפרמל' את התקשורת, כי בעל שליטה שמנחה דירקטורים מסתכן בתיוג פורמלי כשהוא הופך להיות דירקטור. בעל עסק יכול לייעץ או להביע דעתה אבל לא להנחות. זה גבול דק".

לדעת עו"ד רם כספי לא הכול מקולקל. "אם האחריות היא על הדירקטוריון, מה תפקידו של בעל השליטה? הוא נשאר באוויר. כשיש ביזיון באים לבעל השליטה, במיוחד התקשורת. בחוק ניירות ערך מוטלת עליו אחריות, הוא אחראי לתשקיפים ולדוחות הכספיים. הוא אחראי, אבל אומרים לו אל תיכנס לפה.

"הרשות צריכה לתת שיניים. אם יש אחריות צריכה להיות סמכות. או שתסירי אחריות מהדירקטוריון או מבעל השליטה. לדירקטור יש אחריות, החובה אצלו, הוא לא עציץ ולא בובה. אבל אין לו כלים, אין לו סמכויות. לכן דירקטורים מדברים לפרוטוקול ועושים כסת"ח".

"אין לדירקטור דרך אחרת אלא לשאת באחריות"

בניסיון למצוא את המודל שיתאים לכולם, הועלה לדיון יישום המודל הבנקאי בחברות "רגילות". אילן בירן, יו"ר רפא"ל, מאמין שמדובר במודל הנכון. "משברים לא נולדו בגלל בעלי שליטה, אלא מכשל של הונאה סיטונאית רבתי, גם ב-2002 וגם ב-2008. גם אם נמציא כל פעם שלוש אותיות כמו SOX זה לא ייתן לנו פתרון.

"זה תפקידו של הדירקטוריון, שם נעצרת האחריות, ואל תחכו לרגולטור. הדירקטוריון צריך ליצור מטריצה בהירה של אחריות ופיקוח, מי שרוצה לברוח מאחריות שיברח ומי שרוצה לשאת באחריות - אין דרך אחרת. מודל הבנקים הוא מודל נכון".

בכר מסכים עם בירן. "מודל הדירקטוריון כפי שנבנה בבנקים הוא מודל נכון, שלדעתי צריך להיות מאומץ על-ידי כל החברות בישראל. הבעיה, כפי שאמרתי, היא הכלים המעטים העומדים לרשות הדירקטור".

עו"ד כספי מתנגד. "'נוהל בנקאי 301' מונע מדירקטור בבנק להיות מעורב, אסור לו לדבר עם בעלי תפקידים בבנק. בנק ישראל רצה למנוע מצב שבו דירקטור מדבר עם מנהל סניף בקריית שמונה ושואל אותו שאלות לגבי אשראי. אבל למה לא לתת לדירקטורים עוד סמכויות בתנאי שלא ישתמשו בהם למטרות זרות, למה שהכול יעבור דרך המנכ"ל?".

ארז מלצר, מנכ"ל גדות, מסכים שחברות רגילות אינן צריכות להיות כפופות לרגולציה המחמירה יותר של חברות שוק ההון.

הדסי מתמקם באמצע וטוען שצריך לנקוט ברגולציה סלקטיבית. "למה לבנק דיסקונט ולפאלאס תעשיות יש אותה רגולציה? 80% מהחברות הן חברות קטנות מהן נדרשת רמת משאבים בלתי סבירה לרגולציה והן לא עומדות בנטל. חייבת להיות אבחנה שתטיל על חברות קטנות רגולציה נמוכה יותר".

בעיה נוספת, לדעת בכר, נעוצה בהבדל בין יו"ר הדירקטוריון לדירקטור רגיל. "רשמית יו"ר הוא רק זה שמנהל את הישיבות וחותם על הדוחות, אבל צריכה להיות היררכיה. היו"ר לא יכול לשלוט כפונקציה של אישיותו. היום אין לו סמכות משלו, למעט העובדה שהוא עומד בראש הדירקטוריון".

"לאנשים יש שכל ישר, לא את הכול פותרים בהנחיות"

האם באמת לדירקטורים היום אין כלי עבודה והם צריכים לחכות עד שהרגולטור יבנה להם "ארגז כלים" או שביהמ"ש הכלכלי יתווה עבורם את הכלים לעצמאות? מלצר מאמין שלא. "דירקטור צריך שלושה כלים - פנס, פנקס ופה. אלו כלי העבודה שלו. אבל המיליה סגור וקטן ובמפגש דירקטוריון נדמה לך שהגעת לכנס של חרשים אילמים, אף אחד לא מדבר. רק תן להעביר את ההחלטות בשקט. בחלק גדול מהחברות זה מתחיל להשתנות.

"הייתי מנכ"ל רוב שנותיי, אין חוק בעולם שיכול למנוע כשל. לא SOX, לא גושן ולא ברנע. תפקיד הדירקטורים הוא לנהל את סיכוני החברה, להיות אלה ששואלים שאלות שהצעירים לא יודעים לשאול. להאיר נקודות. לגבש אסטרטגיה, לוודא שהיא מבוססת על יתרון יחסי של החברה, שיש משאבים ומפת דרכים לרווחיות וכלי בקרה. רק אחרי כן הוא נציג הציבור".

ברוך מתרעם. "לדירקטור אין את הכלים ואין את האמצעים", הוא אומר.

בכר מנסה לפשר. "במישור הנורמטיבי יש הסכמה שהכיוון הוא ליותר אחריות לדירקטוריון כגוף מייצג. הדירקטוריון מקבל יותר סמכויות וצריך להיות יותר ויותר מקצועי".

זאב וורמברנד, מנכ"ל רבוע כחול, כבר מתווה את הדרך. "בעתיד הקרוב נראה נוהל 'איך מקבלים דירקטור חדש'. ערכת הדרכה. תוכנית מסודרת שמסבירה לגבי סביבה, סיכונים, קודים שהחברה מתנהלת בתוכם. זה קיים בבנקים ויתפשט לשאר החברות".

אלמוג מסבירה כי הכשלים העיקריים שמתגלים להם הינם אי-הפעלת כלים בסיסיים. "דירקטורים לא שואלים שאלות, לא מבקשים חומר בזמן סביר מראש לפני הישיבה. זה קרה אפילו בחברה גדולה כמו בזק".

"לא כל דבר צריך 'לפרמל'", מסכם בכר את הדיון. "לאנשים יש שכל ישר, הם יודעים ללכת מבלי שיגידו להם להושיט רגל שמאל קדימה ואחר-כך רגל ימין. לא את הכול פותרים בהנחיות. המשבר סחב אותנו לקבוע כל דבר במסמרות. בסופו של דבר אנחנו מתעסקים באנשים".