עכשיו זה כבר ברור: במזרח הרחוק מחכים לגז מ"לוויתן"

עכשיו כבר ברור - כמות הגז הטבעי ב"לוויתן" הופכת את ישראל למעצמת גז טבעי. הגז ב"תמר" אמור לספק את צורכי המשק ל-20 השנים הבאות, ואת מאגר הגז בלוויתן אפשר לייעד, בחלקו, לייצוא.

הציפיות לתגלית הגז עוררו כבר התעניינות בכל רחבי העולם. הלקוחות האטרקטיביים ביותר נמצאים מעברו השני של הגלובוס: יפן, טייוואן ודרום קוריאה. אלה שלוש מדינות מתועשות ועשירות, ללא מקורות אנרגיה משלהן, המוכנות לשלם את המחירים הגבוהים ביותר. סין והודו נחשבים שווקים בעלי פוטנציאל גדול, אך נכון להיום השווקים האלה נמצאים בעדיפות שנייה בגלל מוניטין לא מוצלח בכיבוד הסכמים ובאכיפת חוזים.

"לוויתן" - תגלית הגז הגדולה בעשור האחרון

כדי שניתן יהיה לייצא את הגז למזרח הרחוק, צריך להפוך אותו קודם כול לגז טבעי נוזלי או LNG. לשם כך יש צורך במתקנים מיוחדים, המסוגלים לקרר את הגז לטמפרטורה של מינוס 160 מעלות צלזיוס - בטמפרטורה כזאת הוא הופך לנוזלי. הקמת מתקן כזה בישראל כרוכה באתגרים גדולים. העלויות אדירות ומגיעות לכ-6 מיליארד דולר למתקן. פוטנציאל הקרקעות הזמינות מוגבל מאוד. אפשר להניח שתושבי אזור החוף, שכבר הצליחו לסכל הקמת מתקן יבשתי לקבלת גז טבעי מ"תמר" באזור חוף דור, ייאבקו בחירוף נפש נגד מתקן LNG, הגדול ממנו בהרבה. אחד הרעיונות שהועלו באחרונה הוא לחברת את "לוויתן" בצנרת לאחד משני מתקני ה-LNG הפעילים במצרים.

המסלול השני שעומד בפני ייצוא הגז הישראלי הוא הנחת צנרת לאחת ממדינות דרום אירופה על קרקעית הים התיכון. בעבר דובר על טורקיה, אך המשבר הפוליטי הפך את האופציה הטורקית ללא מעשית. יוון, לעומת זאת, כבר הודיעה על רצונה להתחבר למערכת עתידית והחלה במגעים חשאיים. האתגרים הכרוכים בצנרת כזו גדולים לא פחות מאלה שבהקמת מתקן ה-LNG.

העלויות נאמדות גם כאן ב-6 מיליארד דולר, ועל כך יש להוסיף קשיים גיאו-פוליטיים שיכולות לעורר מדינות וארגונים עוינים הנמצאים בשכנות לתוואי המתוכנן. הללו יכולים לטעון כי הצינור עובר בשטח המים הכלכליים שלהן. בחודש שעבר חתמה ישראל על הסכם עם קפריסין שמחלק את האזורים הכלכליים של שתי המדינות. המכשול הקפריסאי סולק, אך הדרך ליוון עדיין ארוכה מאוד.