סולם יעקב: כמה באמת גובה עו"ד וינרוט מלקוחותיו?

כשבעלה של ש' ב' נפטר הוא הותיר אותה עם שני ילדים בעלי מוגבליות ועם חובות ענק לשני בנקים שרצו לרדת לנכסיה. עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ועו"ד שמוליק לשם ממשרדו הקדישו יותר מ-200 שעות לטיפול בעניינה, לרבות מגעים עם הבנקים וייצוג בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדה, עד שהצליחו לסגור את התיק בפשרה ש-ש' תוכל לעמוד בה. הם לא גבו ממנה שכר-טרחה.

גם א' ל', שניהלה בית-ספר למפגרים שעיריית בני-ברק רצתה לשנות את ייעודו לבית-ספר של מוסדות ויזניץ', הגיעה אל משרדו של וינרוט. הוא הגיש עתירה לבג"ץ, התייצב ל-3 הדיונים בתיק והקדיש עשרות שעות לחסימת יוזמת העירייה - אך גם בתיק זה לא גבה שכר-טרחה.

את י' ר', קב"ט בתנובה שחשף שחיתות ופוטר, ייצג המשרד כחצי שנה, כאשר את שכר-הטרחה, 10,000 שקל בסך-הכול, גבה וינרוט מתנובה ולא מהקב"ט.

אך לא רק לקוחות קשי-יום זכו לפטור משכר-טרחה או יחס מועדף מעו"ד וינרוט. לאותו יחס זכה גם מחזאי מפורסם, ש' ה', שהגיע אל משרד וינרוט בסוף שנת 1999 לאחר שהוצא נגדו צו מניעה להצגת מחזה בטענה כי המחזה הוא פלגיאט. וינרוט הקדיש לתיק כ-10 שעות, עו"ד ישי שריד ממשרדו הקדיש עוד כ-100 שעות עבודה בתיק - ובסופו לא נגבה אף לא שקל אחד בעבור שכר-טרחה.

וינרוט אמר לש' ה' כי אם הוא מעוניין בכך, הוא יכול לתרום תרומה למוסד שנוגע לליבו, ו-ש' ה' אכן תרם 10,000 שקל לארגון שג'יזל וינרוט, אשתו של עו"ד וינרוט, המליצה לו עליו.

גם סגן-נשיא המחוזי בתל-אביב, השופט יהודה זפט, זכה לשכר-טרחה מופחת. וינרוט ייצג את השופט ורעייתו מרים בעניין אזרחי בבית המשפט המחוזי בחיפה בראשית שנות ה-90, וגבה ממנו שכר-טרחה של 16,500 שקל בלבד, אף שהייצוג כלל, לדברי וינרוט, "עבודה מרובה שהתפרסה על פני תקופה ארוכה".

יצר נתינה?

בחלומות הכי פרועים שלו לא דמיין עו"ד וינרוט שהוא יהיה זה שיחשוף לעיני כול את הסדרי שכר-הטרחה שעשה עם לקוחותיו. הוא לא חלם שיידרש להסביר מדוע ויתר ללקוחות על שכר-טרחתו; מדוע גבה מלקוח אחד, נשיא המדינה לשעבר למשל, שכר-טרחה בסך כ-34 אלף בעבור כ-80 שעות טיפול בתיק שלו; מלקוח אחר, מוטי איילון, מנהל מכס ומע"מ, סך של כ-120 אלף שקל בעבור מאות שעות עבודה; או מניצב יעקב גנות כ-250 אלף שקל עבור אלפי שעות עבודה; ומדוע גבה מאיש העסקים מיכאל צ'רנוי שכר-טרחה בסך 4.5 מיליון דולר ועוד 4.5 מיליון דולר בונוס, כפוף להצלחת ההליך האזרחי, ובהמשך 3 מיליון דולר נוספים. אף עורך דין לא מאמין שזה יקרה לו.

אך זה מה שקרה במסגרת התיק הפלילי המנוהל נגד וינרוט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הפרטים הללו על לקוחותיו של וינרוט, ועל עוד כ-80 לקוחות נוספים, בהם שמות מפורסמים כמו הנשיא לשעבר עיזר ויצמן, ניצב יעקב גנות, ח"כ צחי הנגבי, יפתח רון-טל, רפאל איתן ורבים אחרים, נחשפו במסגרת מסמך שהגיש וינרוט בתיק השוחד ב"פרשת שוקי ויטה", ואשר חלקו הותר בסוף השבוע האחרון לפרסום.

וינרוט מואשם במתן שוחד לפקיד שומה דן לשעבר, רו"ח שוקי ויטה. הפרקליטות טוענת כי בין וינרוט לויטה התנהלה מערכת יחסים מושחתת, שבמסגרתה טיפל ויטה כפקיד שומה בלקוחות של וינרוט, בהם ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי, וכרת עבורם הסכמי מס מיטיבים. בתמורה, נטען, העניק וינרוט לויטה שכר-טרחה מופחת (כ-20 אלף שקל) עבור ייעוץ משפטי שהעניק לו, בנוגע להסרת מכשולים שעמדו בפני קידומו המקצועי ברשות המסים.

בישיבות ההוכחות האחרונות שהתקיימו בתיק הציגה ההגנה לשופט גלעד נויטל את רשימת לקוחות העבר של וינרוט ואת סכומי שכר-הטרחה שנגבו מהם, ואף זימנה חלק מהם להעיד במשפט, כדי להוכיח את טענתה כי דרך גביית שכר-הטרחה שבה נהג וינרוט עם פקיד השומה ויטה היתה נוהג מקובל במשרדו, שנבע ממניעים אידיאולוגיים ואלטרואיסטיים, ולא אירוע חריג שנבע ממניעים מושחתים כלשהם, כגירסת התביעה.

בסופו של דבר, המחלוקת בתיק מצומצמת מאוד וסובבת סביב השאלה: האם הבסיס ליחסים בין וינרוט לויטה נשען על כך שהטיפול בו כאיש ציבור יוליד תועלת עצומה לוינרוט וללקוחותיו.

וינרוט מנסה, באמצעות ארסנל לקוחות מכובד, להוכיח כי התשובה לשאלה הזו היא שלילית, וכי יצר הנתינה שלו, שלכאורה בא לידי ביטוי גם בקביעת היקף שכר-הטרחה של ויטה, מושרש בו מבטן ומלידה.

וכך סיפר וינרוט באחד הדיונים כדי לבסס את טענתו: "כשהייתי בן 3, כשהוכנסתי לחדר, היה לנו מלמד, שהיה איש יוצא דופן, הוא היה משכיל... למדנו חשבון. הוא היה שואל 'מה קורה אם יש לכם שילינג' - שילינג היה אז 5 אגורות - 'ונתתם 3 לצדקה? כמה נשאר לכם?' צעקנו 'שניים', ואז הוא אמר לנו שזו טעות, שיישארו לנו 3, 3 האגורות שנתנו לצדקה".

זכרונות מבית אבא

כשהמחלוקת כל-כך מצומצמת, אין אפשרות ללכת סחור-סחור ולהישען רק על סיפורים מבית אבא. וינרוט היה חייב להציג ולחשוף את המקרים שנראים לו רלבנטיים להוכחת טענתו. כבר בדיון הראשון הוא הבהיר לתובעת, עו"ד שרון כהנא, כי "לפי גישת הפרקליטות בתיק שלי, הייתם צריכים להכניס לכלא את כל העולם".

ובאמת, לא חסרים נבחרי ציבור וגורמים בעלי השפעה ברשימת הלקוחות שהגיש לבית המשפט, ובהם גם ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, קציני צה"ל, קציני משטרה, אנשי ביטוח לאומי, רבנים ולא מעט עובדי רשות המסים. את חלקם פגש וינרוט בכובעם המקצועי, כשייצג לקוח כזה או אחר.

"ייצגתי את כל אילי-ההון של המדינה. את השר אבו-חצירא, שהיה על-פי כתב האישום השר נותן השוחד הראשון בישראל; ייצגתי את עזר ויצמן, את רפול, את שטרית, ייצגתי את יצחקי. מעולם הדברים לא חלפו ולא עברו את שלב הייצוג", העיד וינרוט.

מעבר לכך, הוסיף וינרוט בהזדמנות אחרת, "לרוב שופטי המחוזי עשיתי טובות הרבה יותר גדולות מלויטה. אסירות-תודה איננה מהווה ניגוד עניינים פסול".

כך למשל העובדה שייצג את השופט זפט וגבה שכר-טרחה נמוך אפילו מהשכר שנגבה מויטה, לא מנעה ממנו ומעורכי דין במשרדו להופיע בפני זפט בתיקים מאוחרים.

"על-פי הנורמות הצבועות האלה (בכתב האישום, א' ל' ו') אני לא יכול להופיע אצל הרבה מאוד מהשופטים פה, גם לא אצל הרבה מאוד מהשופטים בבית המשפט העליון", אמר וינרוט בהקשר זה.

וינרוט אף ייצג פרקליטים בכירים, בהם פרקליטת מחוז חיפה לשעבר, לילי בורישנסקי, ומנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום, עו"ד חנה מגד.

בנוסף, שופטים ופרקליטים הפנו אליו את קרובי משפחתם. בין השאר, ייצג את קרוביהן של השופטות שרה ברוש ונגה אוהד, לקוח שהופנה בידי היועץ המשפטי יוסף חריש ומתמחה שהופנתה בידי עו"ד יוכי גנסין ממחלקת בג"צים. מאוחר יותר התנהל וינרוט מול עו"ד גנסין בתיקים שונים, ובהם אף בנושא צ'רנוי.

"הגרתי זיעה כמעט בכל אחד מאולמות המשפט... אנשים מכירים אותי, בבית המשפט העליון אין אדם אחד שלא יודע שאני מופיע בפניו בתיקי צדקה, שופטים פה שלחו אליי תיקי צדקה", אמר על כך וינרוט בעדותו, והוסיף: "כשהיה תיק, לפני שהיתה סנגוריה ציבורית, היו שולחים אליי. גנסין שלחה אליי את המתמחה שלה; השופט חביס ז"ל היה מפנה אליי תיקים כסדר, בן-ארי היה מפנה אליי תיקים כסדר".

"לא עניין אותי הפרסום של האנשים שייצגתי", הסביר. "כל מי שעבר את המפתן של המשרד ראה אנשים קשי-יום שבאו אליי, והם יודעים לבוא אליי. שכירי יום, עלובי נפש, מצורעים למיניהם".

תעריף אישי

כראיה, הציג וינרוט לבית המשפט הן את התיקים של "המפורסמים" שבלקוחותיו והן את התיק של "גברת כהן מחדרה", שממנה לא גבה שכר-טרחה. חלק מלקוחותיו אף הסכימו להתייצב לצידו בבית המשפט ולהעיד שהיה הגון או מתחשב בגביית שכר-הטרחה מהם.

על העובדה שהתיק סובב סביב גובה שכר-הטרחה שגבה מלקוחותיו הוא אומר: "לשאול עורך דין שהוא בליטיגציה 'כמה שכר-טרחה אתה לוקח על תיק' זה כמו לשאול, לפי הפתגם הידוע, כמה עולה חליפה ליתום? תלוי איזה יתום, נמוך? גבוה? רחב? צר?"

עיון ברשימת התיקים שהציג וינרוט בבית המשפט מוכיח דבר אחד בוודאות: לוינרוט אין תעריפים קבועים. לא ניתן לקחת את התיקים שלו ולחלק את סכום שכר-הטרחה למספר השעות שהושקעו בתיק ולהגיע לתעריף של עורך הדין הבכיר לשעה. כשטייקונים שילמו לו עשרות מיליוני שקלים; פוליטיקאים ועובדי ציבור שילמו עשרות אלפי שקלים, או מנגד מאות אלפי שקלים (במקרים שבהם וינרוט חשב שאינם זכאים ליחס מועדף); ואנשים קשי-יום ונזקקים קיבלו ייצוג בחינם.

אך גם הגדרה זו לא חד-משמעית. הכול היה גמיש. למעשה, כל אדם שנכנס למשרדו קיבל "תעריף אישי" שנתפר למידותיו.

מהרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן (רפול), שנאשם וזוכה מגניבה של מסמך צבאי, גבה וינרוט 10,000 דולר, ב-ר', מתמחה בפרקליטות המדינה שנקלעה ב-2001 לסכסוך עם שותפיה לדירה, טיפל וינרוט בחינם.

לעומתם, גבה וינרוט 12 מיליון דולר מצ'רנוי, ולא פחות מ-10 מיליון דולר מגאידמק; ומהשר לשעבר צחי הנגבי גבה משרד וינרוט כמיליון דולר בעבור ייצוגו בפרשת המינויים הפוליטיים.

וינרוט אמר בעדותו: "הנגבי בא אליי ואמר לי 'וינרוט, אני מוכן לתת לך 100 דולר לשעה, כי יש לי ועד שמממן את זה'. אמרתי לו כן".

השאלה אם עובדות אלה יכולות לסייע לוינרוט למוטט את טענות התביעה נגדו, היא כבר שאלה אחרת. האם העובדה שבמקרים רבים וינרוט לא קיבל טובת הנאה מלקוחותיו, בדמות סיוע ללקוח אחר או בכל צורה אחרת, בתמורה לשכר-טרחה מופחת, מוכיחה כי גם במקרה הספציפי, בעניינו של ויטה, זה לא קרה? מעניין מה תהיה הכרעת בית המשפט.

רשימת ה-100

רשימת הלקוחות הארוכה, המרשימה והמגוונת של משרד עו"ד וינרוט, הכוללת כ-100 לקוחות, ביניהם שרים, חברי כנסת, קציני צבא ואזרחים פשוטים, הוגשה על-ידי באי-כוחו לבית המשפט, כדי לשכנע כי התנהלותו של הנאשם בשוחד, וינרוט, כלפי הנאשם בקבלת שוחד, שוקי ויטה, היתה אצלו עניין שגרתי ומקובל.

הנרטיב שמציגה ההגנה לשופט הוא שוינרוט הנו מעין "רובין הוד מודרני", הגובה סכומי-עתק ממי שיש בידו לשלם, כדי להתפרנס בכבוד (בהרבה כבוד), אך לא פחות מכך, כדי שיוכל להתפנות ולייצג חינם אין כסף, או תמורת סכומי כסף סמליים, את הנזקקים, החלכאים והמסכנים בחברה.

ואכן, כל מי שעוקב אחר הדרמה המתרחשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מאז החל המשפט, וכל מי שמעיין ב"רשימת ה-100", אינו יכול שלא להתרשם מרוחב-לבו של ד"ר וינרוט, מאופיו המיוחד, ומהתרומה האמיתית שלו לחלשים, למעוטי היכולת וגם לשליחי הציבור, לאורך השנים. לאור האמור, לוינרוט יש סיכוי משמעותי להוכיח כי יחסו לויטה לא נבע ממניעים מושחתים.

עקב אכילס בקו הטיעון של וינרוט הנו שאף לא אחד מהמקרים המנויים ברשימת ה-100 אינו זהה למקרה בו ייצג את ויטה. ראשית, מכיוון שבידי אף לקוח, מלבדו של ויטה, לא היה הכוח לסייע בצורה כה משמעותית ובזמן מקביל ללקוחות אחרים של וינרוט. שנית, לאור סכומי הכסף האדירים וחסרי התקדים מבחינתו, שקיבל וינרוט מאותם הלקוחות (ביניהם צ'רנוי וגאידמק); ושלישית, לאור העובדה שויטה היה אומנם עובד ציבור, אך עובד ציבור בכיר, שידו היתה משגת לשלם גם סכומים גבוהים יותר מאלה שגבה ממנו וינרוט.

"חשיפת שכרי-הטרחה לא מוסיפה להגנה הרבה"

לקראת סיום שלב ההוכחות בתיק השוחד של עו"ד יעקב וינרוט, נדמה כי נותרו יותר סימני שאלה מתשובות. האם ריבוי המקרים שבהם וינרוט לא גבה שכר-טרחה או גבה שכר-טרחה מופחת מנבחרי ומעובדי ציבור באמת פועל לטובתו - או שבחשיפת טבלת שכר-הטרחה שלו פתח וינרוט פתח לחקירה ולהעמדה לדין של לקוחות נוספים שלו?

האם השופט יהודה זפט היה אמור לפסול את עצמו מלדון בתיקים שבהם מייצג וינרוט, ומשלא עשה כן, האם הנהלת בתי המשפט אמורה להיכנס לתמונה ולברר אם אין בכך פגם?

לדברי שופט בית המשפט המחוזי בדימוס, שלי טימן, "כל עניין הדירוגים והאופן שבו עו"ד יעקב וינרוט גובה שכר-טרחה נראה מאוד פרובלמטי. לחשיפת שכר-הטרחה של וינרוט עשויה להיות השלכה על המשפט, במובן זה שהוא אכן מראה כי שכר-הטרחה שלו איננו שווה. אבל אם כבר פותחים את החזית הזאת, זה צריך להיות יותר עמוק מזה - צריך להיכנס לכל תיק ותיק כדי לראות שהדברים שנעשו שם היו בסדר ולא היו טובות הנאה".

עוד שאלה שמטרידה את טימן היא - האם וינרוט היה רשאי לחשוף את לקוחותיו בצורה כזו, ומדוע השופט גלעד נויטל התיר את פרסום הדברים. "אני בכלל לא יודע אם השופט נויטל עשה נכון כשאישר את הפרסום. מה צריך לחשוב השופט זפט על זה שהוא הלך לעורך דין מהשורה הראשונה, ואז פתאום הוא מוצא עצמו ברשימה עם צחי הנגבי ועם כל מיני כאלה?"

בכל אופן, מסביר טימן, "הפרסום עצמו איננו מספיק כדי להראות שהסיפור של ויטה לא מיוחד, משום שצריך לבדוק מה הוא השקיע אצל ויטה, והאם יש קשר סיבתי בין זה לייצוג הלקוחות האחרים. כשבודקים באופן פרטני, אז יותר מסובך למצוא את הפטור שלו, את ההגנה שלו, בתוך התיקים האחרים. כך שהחשיפה מוסיפה משהו להגנה, אבל לדעתי לא הרבה. בסוף, זה סתם האיר באור שלילי והביך כמה אנשים שלא היה צריך להביך אותם".

 לקוחות יעקב וינרוט