עשור חדש, בועה חדשה?

1. והנה, כאילו לא היתה בועת הדוט.קום מעולם, יש לנו פתאום, בתחילת 2011, לא פחות מ-5 חברות מדיה חברתית פרטיות עם שווי שוק העולה - במעט או בהרבה, על מיליארד דולר: פייסבוק, לינקד-אין, זינגה, גרופון וטוויטר. כולן לוהטות, נפוחות מרוב באזז ובשלות לכאורה מאי-פעם להנפקה בוול סטריט.

אלא שהפחד מטראומת העבר עדיין קיים. תעשיית האינטרנט לא שכחה את ההתרסקות הגדולה, ותעשה הכול כדי לחמוק מהאשמה שלא למדה כלום בסיבוב הראשון.

לכן, בחברות כמו זינגה וגרופון מתבשמים אמנם מהשווי המזנק על הנייר, אך לא יקדימו את פייסבוק בהנפקה גם אם יצמידו עוד מיליוני "איי-בולס" מחמיאים לרקתן הווירטואלית. החברות הללו מעדיפות לשקוד בינתיים על שורת ההכנסות, ולא להיסחף לפנטזיות שעלולות לקרוס עליהן בבת-אחת.

2. עם כל הדיבורים על השוני הרב בין חברות הדוט נטולות המודל העסקי לחברות האינטרנט הלוהטות החדשות, ראוי להתבונן בנקודות הדמיון בין שני הדורות הללו: בשני המקרים ראינו חברות עם קצבי צמיחה מטורפים מבחינת בסיס המשתמשים; ובשני המקרים נלוותה להצלחה זו הצלחה צנועה הרבה יותר בייצור הכנסות.

אמנם, פייסבוק לבטח אינה סטארט-אפ דוט.קומי עם אפס בשורת ההכנסות, אבל המיליארד שהיא מכניסה כיום ו-2 המיליארד שתכניס בשנה הבאה עדיין לא בני השוואה כלל ל-6.5 מיליארד דולר השנתיים של גוגל. או להכנסות שנתיות של 14 מיליארד דולר לאפל.

פייסבוק אינה חברת חלום, היא אמיתית כמעט כמו המיזנתרופיה של מארק צוקרברג.

הבעיה היא תמיד בזנב הארוך, בשובל החברות שבטוחות שאם פייסבוק כן, אז למה לא הן? ולא מבינות שהתשובה תהיה: ככה. ככה, לא אתן.