דרושה: חותמת כשרות של הברנז'ה

"ישראל היום" הוא סוג של חידה: אין ספק כי במהלך שנות קיומו העיתון טבע את מקומו בשטח, אך עדיין קשה להגדיר מה הוא בדיוק ומה מקומו.

מבחינת חשיפה, קשה להתווכח עם העובדות: לפי סקר TGI, "ישראל היום" הוא היומון הנקרא ביותר בישראל. הנתונים האלה משפיעים גם על שוק הפרסום, והמפרסמים אינם מזלזלים בפלטפורמה של "ישראל היום", למרות שהוא מחולק בחינם.

אז למה "ישראל היום" נחשב לעיתון לא משפיע?

יש לו עורך מקצועי, מערכת לא קטנה, מוסף סוף שבוע וגם טאלנטים של כתיבה. אז למה הוא בכל זאת לא משפיע? האם הכול משום שכל תקומתו של העיתון מזוהה כ"ביביזם"?

זוהי כנראה הסיבה הבסיסית, אך יש מעבר לכך. "ישראל היום" אינו עיתון משפיע משום שהוא לא קיבל את חותמת ההכשר של הברנז'ה. בגדול, הברנז'ה העיתונאית די מתעלמת מקיומו.

לתקשורת הישראלית יש מחזור חיים: כשכלי תקשורת עולה על סיפור מסוים, מתחילה תעשיית הפולו-אפים. אתרי האינטרנט, תוכניות האקטואליה ברדיו, מהדורות החדשות בטלוויזיה ולמחרת עיתוני הנייר.

"ישראל היום" אינו נמצא בתוך ה"לופ" הזה, כלי התקשורת לא עושים עליו פולו-אפים, והוא נשאר רק בגבולותיו הוא ואינו פורץ בעצמה לתודעה.

זהו בעצם עקב אכילס שלו. ביום שתשמעו במקרה את רזי ברקאי מראיין ברדיו מישהו רק בגלל שכתבו עליו משהו ב"ישראל היום", תדעו שהברנז'ה נשברה, ושהיא מכירה בו ככלי תקשורת עיתונאי לכל דבר. אבל האם היום הזה יגיע?

פרדוקסלי, אבל ייתכן ש"ישראל היום", אם הוא רוצה להיות מוכר ככלי תקשורת רציני ומשפיע, יצטרך להוכיח שהוא נטש את קונספט ה"ביביזם".