בכל אחד מאיתנו מסתתר פראייר קטן

כולם מכירים אותם, אלה שנשארים מאוחר אחרי כולם, לוקחים עבודה הביתה, לא יוצאים להפסקות. הבוס שלהם מעיר אותם מוקדם בבוקר (גם בשבת) והם נענים. הם מצדדים בהנהלה באש ובמים, גם כשאינם שלמים עם החלטותיה, ולעולם לא מסרבים למשימות מונחתות.

ביטחון עצמי ומוסר

הכל מתחיל בביטחון העצמי. מי שמכונים "פראיירים" בעבודה הם אנשים שמקטינים את עצמם, בשל חוסר ביטחון. הם יכולים להיות חכמים ומעולים מקצועית, אך חוסר הביטחון גורם להם להיאחז בהתנהגות שלדעתם מבליטה אותם, מבדלת אותם, ומבטיחה את מקומם (חלקם הגדול חוּנך ליציבות תעסוקתית כערך עליון).

לעומתם, עובדים שבטוחים בעצמם, לא מרגישים צורך להתנהג בצורה מרצה ואוֹבר-מוסרית, כלומר, "לא יוצאים פראיירים". כך הם רוב הישראלים, במיוחד ההדוניסטיים בני דור Y ו-Z.

האנטי פראייר הישראלי

במחוזותינו להיות פראייר זו קללה. אם בכל העולם רוב האנשים מצפים להוגנות בעבודה ולקבלת תמורה להשקעתם, בישראל זהו מניע עיקרי שלעתים חשוב יותר מהצלחה מקצועית.

גם אלה שמשקיעים יותר וללא תמורה מנסים להתנער מתדמיתם התמימה, הטיפשה וחסרת עמוד-השדרה על ידי צידוקים שונים להתנהגותם. במקביל, הם מציירים את התנהגות השאר כקלוקלת ולא מוסרית.

במצב חוסר הוגנות, מי שאינו פראייר טיפוסי פועל באופן פרקטי, למשל, מבקש העלאה או עוזב. לעומתו, הפראייר מקבל את המצב, ומצדיק זאת בכך שהוא: "מקבל יחס מיוחד מהמנהל", "נהנה לעזור", "חסר תחליף".

זו הסיבה שבארגונים שיש בהם תחלופה עובדים גבוהה, נמצא לפחות עובד אחד "מסור מדי", שנשאר שנים. אף על פי שלכולם נדמה שהוא מבזבז את הקריירה שלו על עבודה בתנאים לא מספקים, ולא מתקדם לשום מקום. ההוא עם הצידוקים.

מנהלי ה-Win-Win

גם המנהל הישראלי הוא אנטי-פראייר מובהק, אך מטרתו כפולה: גם להצטייר כמוסרי, וגם לא לצאת פראייר. מנהלים רבים מעידים על עצמם כי הם "נותנים מעל ומעבר", ובמקביל טוענים שהם "דורשים לקבל חזרה".

כשהחרדה הניהולית לצאת פראייר משתלטת, קורה שמנהלים מתייחסים בעוינות לעובד שנעדר בשל מחלה, מחשש שהוא נעדר מסיבה אחרת, מחפש עבודה, או סתם מנצל את המערכת. אחרים הופכים לפרנואידים ממש, ופורצים למחשבי עובדיהם כדי לוודא שהם עובדים במרץ.

הם גם לא ממהרים להעלות שכר לעובדיהם, בטח שלא מיוזמתם. כשעובד מבקש העלאה, הם ממהרים לבדוק מה קורה בארגונים אחרים, כדי חס וחלילה לא לשלם יותר, ותמיד יעדיפו להגיש ממתק: ארוחת ערב קבוצתית, מסיבת תחפושות, טיול למצדה. אלה שמסכימים לבקשת העובד יעלו את שכרו טיפין-טיפין, ומאותו רגע יגרמו לו להיות עסוק יותר. כך הם יוצאים גם מוסריים וגם לא פראיירים.

המנהלים הנתפסים כפראיירים הם אלה שלא מסוגלים להתעמת עם עובדים שלא מבצעים את עבודתם, לא מצליחים להנחיל כללים ומשמעת עבודה, וחוששים להעביר ביקורת. בג'ונגל הישראלי התנהגות ניהולית כזאת לא מוערכת, ואין לה מקום כאן.

המנהלים מפעילים את הפראייר שבכם

יש הטוענים שבכל אחד מסתתר פראייר קטן, ושפשוט דרוש סגנון ניהולי מסוים כדי להפעיל אותו. בדיוק כפי שאנשי מכירות יודעים למכור ביוקר, ישנם מנהלים שמקדמים התנהגות פראיירית=מתמסרת, ומטפחים אותה.

יש שמדגישים תמריצים רגשיים, ומעצימים את העובדים: "מה הייתי עושה בלעדיך?", "תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליך". כך הם גורמים להם להרגיש טוב עם עצמם, ובלא כל תמורה חומרית. אחרים פותחים במשפטים המעצימים הללו בפתחן של הנחתות. למשל, מנהל שפונה לעובדו ואומר לו ש"רק מומחה שכמותו יכול לפתור את הבעיה", מגרה אותו להיענות ולהשקיע, ולו בכדי שיוכל לאמת את היותו כה מוצלח.

שיטה אחרת היא לבקש "רק בקשה קטנה", כזו שלא תדרוש מאמץ רב. כך מצטייר המנהל כמי שמעריך את זמנו של העובד. רוב העובדים לא יסרבו לבקשה כזאת, ועלולים ליפול בפח, שכן המתחיל במשימה - אומרים לו גמור. כל משימה קטנה עתידה להימשך ולתפוח, וכשנוצרה מחויבות בסיסית, השמיים הם הגבול.

טכניקה נוספת של מנהלים היא לנהוג הפוך מהמצופה, למשל, לתת הטבה ללא סיבה ניכרת לעין. כך הם גורמים לעובד לחוש מחויבות לתת בחזרה, ולהקריב יותר מכפי שהוא אמור או מרוויח בתמורה.

לבסוף, ישנם המנהלים שמבטיחים ומבטיחים. אלה שמסכימים לכל בקשה, לעתים מהר מדי וללא חשיבה או משא ומתן, והסוף ידוע מהראש.

אני ממליצה לעובדים לשחרר את הנטייה הטבעית להרגיש נחוצים ואהודים, ולחשוב מעט יותר על מידת השקעתם ועל מה שהם מקבלים בתמורה, מלבד מחמאות. כדאי להיות מודעים היטב ליכולות הריאליות, לא לקנות כל מחמאה מקצועית שמלוּוה בבקשה, ולחשוב פעמיים על הבטחות שניתנות בקלות רבה.

1. למה אנחנו כל כך שונאים לצאת פראיירים?
2. אילו עוד התנהגויות של עובדים ומנהלים נראות לכם "פראייריוֹת"?

• יעל מהודר היא יועצת ארגונית (B.A בעבודה סוציאלית, M.A בסוציולוגיה ארגונית). תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.