במחשבה שנייה, תנו לי גז

למרות שהמסקנות של ועדת ששינסקי זכו לאהדת הציבור והתקבלו על ידי ראש הממשלה, אנשי מקצוע רבים סוברים עדיין שהמלצות הוועדה יהיו רעות לישראל בטווח הארוך.

דרישתה של מדינת ישראל לקבוע את שיעור התמלוגים והמיסים לפרויקטים בעתיד היא לגיטימית. עם זאת אסור היה לשנות את כללי המשחק שנתנו ליזמים והמשקיעים שכבר סיכנו את הונם בחיפושי הגז והתמידו בכך שנים רבות למרות ההפסדים והאכזבות לאורך השנים.

כתוצאה משינוי כללי המשחק לאחר מציאת שדות הגז, נתפסת כיום הממשלה על ידי היזמים והמשקיעים כלא אמינה וכגורם מסוכן לעסקים שלהם בעתיד הרי אנשי עסקים לא נופלים פעמיים באותו הפח.

כבר היה עדיף להשקיע בכרטיס הגרלה

כדי להמחיש את המשמעות השלילית של שינוי כללי המשחק בדיעבד בחיפושי גז ונפט בישראל, נתאר לעצמנו שקנינו כרטיסי הגרלת פיס ב-100 שקל, ונניח ואיתרע מזלנו וזכינו בפרס של 10 מיליון שקל.

אולם, בדיוק כמו שעשתה הממשלה ליזמי ומשקיעי שדות הגז, תטען הממשלה שזה לא יתכן שהזוכה שהשקיע רק 100 שקל יקבל פרס כל כך גדול. "זוהי חמדנות ורדיפת בצע נוראה מצד קונה כרטיס ההגרלה לא לחלק את הזכייה עם כל עם ישראל" יטען שר האוצר בלהט.

כל הגישה שוועדה ממשלתית יכולה וצריכה לקבוע מהי תשואה הוגנת ליזם ולמשקיע היא מוטעת ומטעה. אין לאנשי המקצוע שום ידע מה תהיה באמת התשואה לחברות המשתתפות בפרויקט הגז בסופו של דבר. למשל, יתכן בהחלט שמחיר הגז בעתיד יהיה כשליש בלבד מהמחיר הנוכחי או ההיפך פי שלוש מהמחיר הנוכחי.

במקרה הראשון, שדה תמר, ובודאי שדה ליוויתן, אינם כדאיים לפיתוח כלל (וכמובן, הם מהווים 'פרת מזומנים' אדירה במקרה השני). כל עוד הסיכון ותשואה הם עניין של השוק הפרטי והמדינה אינה מתערבת, אין למשלם המיסים כל התחיבות ליזמים והמשקיעים.

במקרה שהמדינה מעורבת בשאלה מהי תשואה הוגנת לפרויקט הגז, משלם המיסים עלול להתבקש לעזור אם וכאשר יהיו התפתחויות שליליות.

הועדה הציעה להטיל תמלוגים ומיסים ספציפיים לשדות הגז. ראוי לציין, כי הזרם המרכזי בתורת הכלכלה תומך בחוקי משחק אחידים למשק בטענה שחוקי משחק אחידים מביאים להקצאת משאבים ויעילות משקית טובה יותר.

ההצעות של הוועדה תורמות לריבוי המקרים מיוחדים, במיוחד כאלו הניתנים באופן שרירותי ביותר וניתנים להשפעת פקידי הממשלה. למשל, החלטת הועדה למיסוי כל קידוח בנפרד במיסוי שולי גבוה במיוחד עבור הצלחה מיוחדת היא אנכרוניסטית.

במקום המיסוי המקובל על חברה נקבל מיסוי מיוחד על כל קידוח והשונה מקידוח לקידוח. באופן דומה, האיסור על קיזוז המס על ידי החברה כנגד הפסדים אחרים. שוב יוצרים יצורים כלכליים מיוחדים השונים מהמקובל ובכך מעוותים את הקצאת המשאבים במשק לדורות.

נולדה בחטא

אפילו אופן הקמת הוועדה ראשיתה בחטא: פרופ' ששינסקי ידוע בחוג אנשי המקצוע כתומך בכלכלת רווחה. כלומר, הפרופ' הנכבד הוא עם יד קלה על ההדק כאשר מדובר בהתערבות ממשלתית בכלכלת השוק.

שר האוצר שטיניץ ידע היטב את נטיותיו של ששינסקי וזה כנראה היה אחד השיקולים לבחירתו כראש הוועדה לבחינת המיסוי על חברות קידוחי הגז והנפט. במילים אחרות ובוטות: בחירתו של הפרופסור הנכבד הפכה את הוועדה למשחק מכור מראש.

מסקנות ועדת ששינסקי הם דוגמא קלאסית לפתגם "יצא שכרו בהפסדו". גילוי שדות הגז בישראל יכול להיות מנוף משמעותי לצמיחה כלכלית בישראל. גילוי הגז צריך היה להביא להוזלה משמעותית של החשמל בישראל ובכך לאפשר, למשל, את הפעלתם של מנועי צמיחה לאומיים כמו המכונית החשמלית והתפלת מי ים שבו נוכל להיות מהמובילים בעולם.

מפאת החמדנות של משרד האוצר, ופופוליזם זול של להיטיב לכאורה עם העם, ישלם, בסופו של דבר, העם. זה לא יהיה בטווח הקצר אלא ברמת החיים הנמוכה יותר מאשר היו יכולים להשיג בטווח הארוך אם המדינה לא הייתה מתערבת כלל והיזמים היו כבר עסוקים בלהגשים את התגליות והרווחים שלהם במהירות האפשרית.

מצער, שרבים במדינת ישראל לא השכילו עדיין להבין כי פחות התערבות פוליטית בכלכלה וממשלה קטנה טובים לעם ישראל.

ד"ר גד אריוביץ הוא מרצה בכיר במרכז ללמודים אקדמאים, אור יהודה ואסטרטג השקעות