בקיץ 2009 נפתח מחדש חלון ההזדמנויות של הכדורגלן הישראלי. החלון שהחל להיסגר עם הקריסה של ארקדי גאידמק. באותו קיץ, כזכור, נחת בישראל בחור קנדי בשם מיטשל גולדהאר כדי לרכוש את מכבי ת"א מידיו של אלכס שניידר. בעוד שהמניעים של גולדהאר להחזיק בקבוצת כדורגל ישראלית לא לגמרי ברורים, הרי שבכל הנוגע לרצון שלו להפוך את הנכס המקרטע שרכש לקבוצה שתיקח אליפות בכל מחיר - התברר שהמיליארדר הקנדי לא חסך בכלום.
בפרויקט ייחודי של "גלובס", שמציג את 30 החוזים הגבוהים ביותר בכדורגל הישראלי לעונת 2010/11, אפשר להבין עד כמה דרמטית היתה הנחיתה של גולדהאר עבור שוק השחקנים הישראלי, ועד כמה היא היטיבה עם הכדורגלן המקומי שגילה מחדש שאפשר לעשות כסף לא רע בכלל בליגת העל הישראלית.
כמה הבהרות על "רשימת ה-30" לעונת 2010/11 שהגיעה לידי "גלובס", לפני שצוללים לתוך המספרים. ראשית, יש לציין כי מדובר בשכר ברוטו של השחקנים (לא עלות מעביד). בנוסף, השחקנים הישראלים אולי יושבים יפה בראש הרשימה, רק שעבורם יש לנכות ברמות השכר הללו מס מקסימלי של 47% כפי שמנכים לאזרח ישראלי, בעוד שהשחקנים הזרים נהנים מניכוי מס מקסימלי של 25% בלבד.
דבר שלישי, החוזים שהשחקנים חותמים עליהם מול הקבוצה ומוצגים כאן לפניכם הם סכומי המקסימום של החוזה. כלומר, זהו השכר ששחקן יכול להגיע אליו בתום העונה במידה וייקח את כל הבונוסים הנלווים וההטבות עבור הישגים המצוינים בחוזהו - מענקי אליפות, מענק זכייה בגביע, העפלה לליגת האלופות, הגעה למספר נקודות ליגה שנקבע בינו לבין הקבוצה, וכו'.
30 החוזים הגבוהים בליגת העל
***
"אפקט גולדהאר" מתבטא באופן בולט ברשימה: 14 מתוך בעלי השכר הגבוה ביותר הם שחקני מכבי ת"א, כולל 7 בעשירייה הראשונה; הדאבליסטית הפועל ת"א, ששדרגה את החוזים של כל שחקניה בקיץ האחרון לקראת עונת ליגת האלופות, מכניסה לרשימה 11 שחקנים; מובילת הטבלה מכבי חיפה מוכיחה שאפשר לשמור על שפיות כלכלית וגם להצליח, ומכניסה לרשימה 3 שחקנים בלבד (וגם הם נדחקים לעשירייה השלישית); ההתפרקות של בית"ר ירושלים מנכסיה בימי גאידמק באה לידי ביטוי באופן בולט, כשהקבוצה נותרת עם שני חוזים גדולים בלבד (ברוכיאן ובן שושן). את הפערים בין ארבע הגדולות של הכדורגל הישראלי לבין הליגה אפשר לראות גם בפערי השכר: מלבד ארבע הגדולות, אף אחת מ-12 הקבוצות הנותרות של ליגת העל לא מצליחה להשחיל שחקנים ל"רשימת ה-30".
דבר נוסף שעולה מהרשימה הוא הגידול המשמעותי בכמות המיליונרים בהשוואה לעונה שעברה, בעיקר בכמות "החוזים הכבדים": בעונה שעברה (2009/10) זכו רק 5 שחקנים לשכר ברוטו של מעל 2 מיליון שקלים לעונה. העונה מדובר ב-20 חוזים כאלו. מדובר בחזרה לממדים של עונת גאידמק האחרונה (2008/09), גם אז החזיקו 20 שחקנים בחוזים של 2 מיליון שקלים ומעלה.
את המעבר הקצר מתקופת ארקדי לימי גולדהאר אפשר היה לראות גם ברמה הכוללת של תקציבי הליגה העונה, שזינקו ב-12% בהשוואה לעונה שעברה, לשיא של 464 מיליון שקל.
מכבי ת"א עשתה מאמצים יוצאי דופן כדי להביא שחקנים בקיץ. את רוברטו קולאוטי, מספר 1 ב"רשימת ה-30", פיתתה מכבי לחזור מהבונדסליגה עבור שכר ברוטו של 5.5 מיליון שקל. את ברק יצחקי סידר גולדהאר עם חוזה של 4.8 מיליון שקל העונה; תזכורת: קולאוטי עלה בכמעט 30% ממשחקי הליגה העונה מהספסל, יצחקי לא ראה דשא מאז נפצע במחצית הראשונה של מחזור הליגה הראשון.
איך הצליחה מכבי ת"א להגיע העונה לתקציב של כמעט 100 מיליון שקל? ובכן, 37 מיליון שקל זהו סעיף השכר הכולל של 14 השחקנים שנכנסו לרשימת העשירים שמוצגת כאן; אבל גם אלו שלא מצאו את מקומם בפנים לא יוצאים מקופחים: שירן ייני וקלמי סבן, שתופסים את המקומות 31 ו-32, מחזיקים העונה במכבי תל אביב חוזה של 1.3 מיליון שקל כל אחד.
מיטש גולדהאר, יעקב שחר, מוני הראל / צילומים: יוסי כהן, עינת לברון
***
אחרי שמסיימים להתפעל מהרשימה, וקצת לפני שקופצים למסקנה לפיה ליגת העל מצמצמת פערים מאירופה גם בכסף, צריך לזכור כי ארבע הקבוצות הגדולות מנותקות כמעט לחלוטין ממה שקורה בליגה האמיתית, זו שמתקיימת בין דוחא לווינטר. גם העונה ירוויחו כ-45% מהשחקנים בליגת העל שכר חודשי נמוך מ-8,300 שקל בחודש. ברוטו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
