התקינה הבינל' לחברות הפרטיות

כללי החשבונאות המקובלים בישראל נקבעו במשך עשרות שנים על-ידי לשכת רואי החשבון בישראל. זאת עבור חברות ציבוריות ופרטיות כאחד. בשנת 1997 הועברה סמכות זו למוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות על-פי הסכם מסגרת בין רשות ניירות ערך לבין לשכת רואי חשבון בישראל.

והנה, מהפכת התקינה החשבונאית הבינלאומית שהחלה בשנת 2008, שלפיה חברות ציבוריות מחויבות לאמץ את התקינה הבינלאומית (IFRS) בדוחות הכספיים שלהן, הגיעה השנה, 2011, גם לחברות הפרטיות - בדמות התקן הבינלאומי לישויות קטנות ובינוניות IFRS for SMEs.

החל משנת 2011, כל חברה פרטית אשר מדווחת כיום לפי "כללי החשבונאות המקובלים בישראל", תהיה רשאית להמשיך ולדווח לפי אותם כללים, או לעבור לדווח לפי אחת משתי האפשרויות הבאות:

* התקינה הבינלאומית המלאה (IFRS)

* התקן הבינלאומי לישויות קטנות ובינוניות (IFRS for SMEs)

ההבדלים העיקריים

החברות הפרטיות יידרשו לבחון בזהירות הראויה ומתוך שיקול-דעת ארוך-טווח, האם ומתי לנטוש את כללי החשבונאות המקובלים בישראל, ואם כן - האם לאמץ את התקינה הבינלאומית המלאה או את התקן החדש לישויות קטנות ובינוניות.

בחינה זו תיעשה באמצעות זיהוי ההבדלים העיקריים בין שתי מסגרות הדיווח כמובא להלן:

* נדל"ן להשקעה ורכוש קבוע - בשונה מה-IFRS, בתקן החדש בוטלה אפשרות הבחירה לשערך לשווי הוגן את הנדל"ן להשקעה ואת הרכוש הקבוע. במקום זאת, יש למדוד את הרכוש הקבוע לפי מודל העלות; ואילו נדל"ן להשקעה יימדד לפי מודל השווי ההוגן רק כאשר ניתן לאמוד את שוויו באופן מהימן על בסיס מתמשך וללא עלות או מאמץ מופרזים.

* פיצויים ופנסיה - בשונה מה-IFRS, בתקן החדש בוטלה האפשרות לרשום את הרווחים וההפסדים האקטואריים לפי שיטות מורכבות (כגון שיטת ה"רצועה"). כמו כן, ניתן במקרים מסוימים לפשט את החישוב האקטוארי, ולהתעלם מעליות שכר עתידיות, משירות עתידי ומתמותת עובדים במהלך השירות.

* מיזוגים ורכישות - בשונה מה-IFRS, לפי התקן החדש יש לכלול בעלות המיזוג את כל העלויות שניתנות לייחוס במישרין למיזוג, כגון שכר-טרחת עורכי דין, רואי חשבון ומעריכי שווי. כמו כן, מוניטין נחשב לנכס אשר מופחת באופן שיטתי, כאשר ברירת המחדל לתקופת ההפחתה היא עשר שנים.

* השקעה בחברות מוחזקות - בשונה מה-IFRS, התקן החדש מרחיב את מספר החלופות שבהן ניתן לבחור, לעניין מדידת השקעה בחברות כלולות ובעסקאות משותפות: מודל העלות; בשווי הוגן דרך רווח והפסד; או לפי שיטת השווי המאזני.

* מחקר ופיתוח - בשונה מה-IFRS, לפי התקן החדש יש לרשום את העלויות בכל שלבי המחקר והפיתוח כהוצאות בדוח רווח והפסד. אין להכיר בחלק מעלויות אלו כנכס במאזן.

* הלוואות - בשונה מה-IFRS, התקן החדש קובע כי כל העלויות בגין נטילת הלוואות (כגון ריבית, הצמדה למדד או לשער הדולר) יירשמו כהוצאה בדוח רווח והפסד. אין להכיר בעלויות אלה כחלק מעלותו של נכס, אף אם ההלוואות נלקחו לצורך הקמתו.

בנוסף לכל אלה, התקן החדש משמיט נושאים מסוימים שאינם רלבנטיים לחברות פרטיות, כגון רווח למניה, דיווח מגזרי ודיווח לתקופות ביניים. התקן קובע מודל חדשני ופשוט לטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים.

הדוחות הכספיים מהווים מקור מידע מהימן ורלבנטי עבור גורמים רבים, לרבות בעלי המניות, משקיעים פוטנציאליים, נותני אשראי ואף פקיד השומה. אימוץ וולונטרי של התקן הבינלאומי החדש לישויות קטנות ובינוניות עשוי להוות הזדמנות לשיפור הרווחיות והמדדים הפיננסיים של החברה. לחלופין, אימוץ זה עלול להיות תאונה חשבונאית בדמות הרעה במצב הכספי של החברה, הקטנת הונה העצמי והכבדה מיותרת על שורת הרווח.

לכן, טוב יעשו החברות הפרטיות אם יבחנו את התקן החדש ואת השלכותיו האפשריות, תוך התאמה לנתונים הספציפיים של כל חברה וחברה, הענף שבו היא פועלת והעדפותיה החשבונאיות.

* הכותב הוא מנהל המחלקה המקצועית במשרד שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון.