מה נעשה עם הכעס הזה

לפני שהיה לנו נשק להילחם בו, היינו מפגינים בעד או נגד ויכולנו להזיז משהו. היום כדי להוציא חילוניים להפגנה נחוץ לשכור פועלים מעזה, אבל עזה סגורה ולכן יגיעו 20 זקנים שכבר הפגינו נגד הרומאים ועוד כ-10 צעירים המחפשים צעירות, ולהפך. אנחנו יודעים להתלונן, לא להפוך שולחנות. אנחנו נשחקים על-ידי פקידים, ראשי ממשלה, שכל מה שמעניין אותם זה התחת שלהם. אנחנו צועקים כשהעוגה מתייקרת, כי מאלה שאוכלים לחם לקחנו את הפיות.

אין לכעס שלנו מפלגה שתעשה ממנו משהו. אין מפלגות שדוגלות במשהו שאינו אישי, וכולם צועקים בערבי שבת על שלום וביטחון - אבל על לחם יקר? על מס דלק מטורף? על מים? בכסף שעולה לנו לפרנס 600 מאות אלף חרדים שכן יודעים לצעוק, ניתן היה להוריד את מחיר הלחם. כשזה מגיע לשעון קיץ, הפרזיטים מנצחים כי יש לכעס שלהם אגרוף.

לימין הקיצוני יש כוח, כי הוא מחזיק בברזי השלטון. אנחנו בוחרים ראשי ממשלה לפי מטר רץ איפור, ואיננו יודעים מי עומד מאחורי האיפור, וצועקים על תאגידי המים שפעם באו בששון והיום מוכרים לנו אותם במחיר של שכר דירה בבריסל. שר האוצר הוא פילוסוף החושב שאין תכלית לחיים ושהכל הבל, וכל עוד אנחנו מוכנים לפרנס אותו ואת השרים בלי תיקים העולים יחדיו כדי לפרנס עיר קטנה בנגב, הוא ממשיך בשלו שכן הוא יודע שתושביה של אותה עיר יצביעו בעדו שוב.

הציבור אוהב את מנהיגיו. האם יש מישהו שייקח את הכעס הצודק ויעשה עם זה משהו? ישראל איננה מדינה ענייה עוד. יש בה קיבוץ אנושי שמפרנס את הציבור הפחות מצליח. אנשים בולעים דירות יוקרה במיליונים מפני ש"זה" מ"היפה והחנון" יגור קומה מעליהם.

גולדה מאיר באה פעם למפגש עם עיתונאי "דבר", וקיטרו שם והיא אמרה: "מדוע אני לא שומעת את הדברים האלה מאף אחד?" ואמר לה איש אחד נבון "כי את לא נוסעת באוטובוסים!".

אתמול, מישהו שרוצה להפציץ את וושינגטון עם חיל האוויר הכי טוב בעולם אמר לי כאשר ראה אותי קורא ספר של סטף ורטהיימר, שאם הוא יכול להיות עשיר, למה לא אני? אמרתי לו: "סטף התחיל מלא כלום ויצר, ובמו ידיו עשה ולא ביקש דבר, ומנסה כבר שנים לעשות מישראל מדינה צודקת - אבל כיוון שהוא עשיר הצעקה שלו עוברת מעלינו. שיטתו יכולה הייתה להוריד 100 עליות מחירים אילו נתנו לו לפתח את הארץ ככה שלא יהיה בשביל מה להפגין - כשלא מפגינים.

הנהלת ועד הקהילה שלנו, בגלל היעדר מנהיגות אלטרנטיבית שחשוב יהיה לה לא רק התחת שלה אלא גם הפה של המצביע שלה, יכולה לעשות מה שהיא רוצה. אם ועד הקהילה השוכן בטח בבתיו המפוארים יחשוב שהתחת שלו בסכנה, יימצא כסף. אבל העם שלנו שאינו עם ואינו קהל, מוכן לתת לוועד הקהילה הזה להשתין עלינו ולומר שזה הגשם שהעלה את רף הכינרת.

היינו עם שלעבר שלו אולי לא היה עתיד, היום הישראלי מקטר אבל אינו עץ השדה אלא חרבון השדה, שכן בהיעדר עם לא משנה איזה אידיוט עם חזון עוועים ייכון כאן. המדינה הזאת היום עושה שם רע לכסילות.