בלון הניסוי של ועדת נאמן

איזו הפתעה! ועדת נאמן - ועדת השרים שמונתה לפתור את פערי השכר במשק הישראלי - ממליצה לא להתערב באופן ישיר בגובה שכר המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות.

במילים אחרות, מנהלי אותן חברות ימשיכו לקבל חבילות שכר ששוות עשרות מיליוני שקלים, ולאו דווקא ביחס ישיר לביצועי החברות ומניותיהן, ובלי תקרה. השמיים ימשיכו להיות הגבול.

ולא, לא הופתענו אתמול (ד') כשנודעו המלצות הוועדה. הרעש שיצרה, הכותרות שתפסה, הזמן שבזבזה (וכנראה גם כספי הציבור) הצביעו כבר לפני קרוב לשנה שזהו בלון ניסוי. ניסיון כושל, שסופו ידוע מראש, לשנות בכוח את מה שלא ממש ניתן לשינוי, לפחות לא בהתערבות ממשלתית וגם להשתיק זמנית חברי כנסת לוחמניים.

שכר המנהלים בארץ ובעולם הוא תוצאה של שוק חופשי, אולי חופשי מדי, וכנגד כוחות השוק החופשי קשה להילחם. גם בארה"ב ניסה הממשל הנוכחי והקודם לעצור את העלייה בשכר מנכ"לי החברות דרך קביעת תקרות, ונחל כישלון חרוץ.

ובכל זאת, יש דרכים לפתרון המצב, או לפחות לשינוי חלקי. חוק החברות הישראלי קובע כי הדירקטוריון הוא שקובע את שכר בכירי החברה, והוא אינו זקוק לאישור כלל בעלי המניות. אלה, כולל ציבור המשקיעים, יכולים להשפיע רק על שכר חברי הדירקטוריון, אך רוב אלה כלל לא נמנים עם בעלי השכר הגבוה במשק.

מתן זכות הצבעה זהה לציבור בעלי המניות על שכר בכירי החברה במסגרת אסיפה כללית, והתניית אישור השכר בהסכמה מרוב בעלי המניות, תעניק לאחרונים יותר כוח ותאפשר לציבור המשקיעים, שרובו מיוצג על-ידי הגופים המוסדיים, להשפיע על שכר בכירי החברה.

זה אולי נשמע מעט אוטופי, אבל כל שינוי גדול מתחיל בצעד קטן, והרגולטור האמריקני עשה באחרונה צעד כזה, ובמסגרתו חויבו החברות הציבוריות לבצע הצבעת ייעוץ - Say on pay - שמאפשרת לציבור בעלי המניות להביע את דעתו על שכר בכירי החברות בהן הוא מושקע. הצבעתו אינה מחייבת את הדירקטוריון, אך לפחות קולו נשמע.

ואכן, בארה"ב כבר נרשמו מספר מקרים בהם אותה הצבעת ייעוץ גררה שינוי בשכר הבכירים, ולא נותרה רק בגדר המלצה.