גם החרדים רוצים לצרוך

לא מעט מחקרים מנסים לפענח את החידה החרדית. כיצד הם מצליחים להתקיים, לקנות דירות, לפרנס משפחות מרובות ילדים, לקיים אירועים ולהתמודד עם קשיי היום-יום?

איך יכול להיות ששיעור השתתפות החרדים בכוח העבודה בישראל מגיע לפחות מ-50% (מתוך מפת הדרכים לתוכנית לאומית להאצת שילוב האוכלוסייה החרדית בכלכלה הישראלית") - ובכל זאת הם מצליחים לשרוד, להתרבות ולכלכל משפחות?

לצופה מן הצד לא ברור הפלא הזה. לא ידוע כיצד כוחות שוק אלה פועלים ומאיפה מגיע הכסף. איך הם מצליחים לרכוש דירות ל-9-10 ילדים. כיצד הם מובילים אירועים חגיגיים כמעט מדי שבוע, ואיך כל העסק החרדי הזה מתגלגל.

ההדיוט החילוני כנראה שלא יבין זאת. לא יתחבר למספרים ולסטטיסטיקות של העוני והאבטלה. אבל בכל זאת הכלכלה החרדית חיה בועטת ושועטת, אולי אף יותר ממה שאנחנו החילוניים חושבים או יכולים לתאר.

קצבאות, גמ"חים ותרומות הם רק חלק מהמאפיינים של הכלכלה החרדית שלא נמצאים בסטטיסטיקות. במקביל מוצאת עצמה האוכלוסייה החרדית יותר ויותר צורכת תרבות חילונית - סיבה מספיק טובה לגרום לנו החילוניים להיפתח לתרבות הצריכה החרדית, לנצל את כוחה הצרכני ובכך לקדם את המערכת הכלכלית של ישראל.

איך עושים זאת? נפתחים לעולם החרדי בדרכים שונות ומשונות - למשל באמצעות הרשתות החברתיות.

לתובנה הזו הגעתי לאחרונה. המשפחה שלי חרדית. לא סתם חרדית, חרדית אורתודוקסית. נמנית עם אחת החצרות האדוקות. אבות-אבותיי היו חרדים, דודתי היחידה חרדית. בני דודיי חרדים. הסבים והסבתות שלי, זכרם לברכה, היו חרדים, ואפילו הוריי, עד שחזרו בשאלה, האמינו בריבונו של עולם.

יסודות הדת והמסורת מוטמעים במשפחתי חזק. רוב בני משפחתי לא עשו תואר ובקושי סיימו 12 שנות לימוד, ובכל זאת הצליחו לקיים משק-בית מרשים במשפחות מרובות ילדים ולכלכל את משפחתם בכבוד. חלקם אף התעשרו בתוך המארג הכלכלי, הלכאורה אוטרקי.

מסיבות אישיות, בעיקר שלי, עד היום לא ממש היית בקשר עם משפחתי. אך לפני כשבועיים חלה תפנית ראשונית, והקשר חודש - בזכות פייסבוק.

יום אחד, בעודי גולשת ברשת, התקבל איתות. בקשת חברות חדשה הגיעה. הייתה זו בת-דודתי החסודה. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני כ-10 שנים לפחות, בחתונה של בת-דודה אחרת. הופתעתי לגלות אותה בפייסבוק. תהיתי אם שאלה את הרב. לא שאלתי.

אבל שיטוט בעמוד הבית שלה גילה כי רב הגלוי על הנסתר, וחשף בפניי עולם כלכלי שופע עם הרגלי צריכה מרשימים. "Shoping day" הייתה אחת הכותרות שצדו את עיניי באלבום התמונות שלה. הצצה קלה גילתה כי השופינג כלל פדיקור, מניקור, מדידות, בתי-קפה ועוד מבחר טעמים ומטעמים שלה ושל חברותיה. עולם שלם של תרבות צריכה התגלה.

ספקטרום רחב של טעמן החסוד שלה ושל חברותיה נחשף. התכתבות זריזה בינינו הובילה לשיחת טלפון צוהלת. מן הסתם, גם היא שוטטה בעמוד הבית שלי. גילתה טפח וטפחיים אודות עיסוקיי. סיקרן אותה העיסוק שלי במניות. היא ניסתה להבין. רצתה לדלות ממני מידע היכן להשקיע.

התברר שהיא עצמה משקיעה בבורסה. אמנם משקיעה קטנה, אבל משקיעה. ההפתעה הגדולה הייתה שהיא לא היחידה - גם חברותיה מתעניינות בשוק ההון. לא היא ולא חברותיה סיימו תואר ראשון וגם לא תעודת בגרות. אם להודות, אפילו חברותיי הקרובות לא גילו כזו בקיאות בשוק ההון.

הדבר עורר בי תהייה לגבי האבולוציה והשינוי שחלו בעולם החרדי בכל הנוגע לתרבות הצריכה, הגישה לכסף והצורך להתפרנס. הבנתי שהרצון לצרוך וליהנות מתרבות השפע גרמו לדודתי וחברותיה, על אף האיסורים והמגבלות, למצוא דרך (שדורשת איזשהו לימוד ומחקר) להגיע אל הכסף.

כאמור, גם החרדים רוצים לצרוך, לקנות וליהנות מחיי שפע ואיכות. ולמרות המגבלות והמחשבות על אלוהים, יש להם כוח קנייה, והם מנצלים פירצות כמו פייסבוק כדי לממש את רצונם וצרכיהם.

הם גם מגלים יוזמה כלכלית ולומדים איך הם יכולים לעשות כסף בתוך מערכות חילוניות. מסתבר כי הכלכלה שלהם עצמאית אבל לא ממש אוטרקית. במסגרת המגבלות הקיימות כחברה סגורה הם בכל זאת פתוחים לחידושים, רעיונות ומוצרים, ולנו החילוניים כל שנותר הוא להבין כיצד להגיע אליהם.

הדרך היא יצירת אסטרטגיות ולימוד הצרכים, ממש כמו שנהוג בין חברות גלובליות ממדינות שונות, שמקיימות קשרי מסחר ומנסות לחדור לתרבויות זרות.

בתוך המשטר הקפיטליסטי החילוני שלנו, מתנהלת כלכלה חרדית שלאט-לאט, מבלי לשים לב, מתחברת לכלכה החילונית - וחבל לפספס אותה.

בעידן הנוכחי, כשהמילה "חרדי" לעיתים מקוממת חילוניים רבים, להערכתי זו הדרך היחידה להתקדם לכלכלה צומחת שמשלבת שני זרמים: חילונים וחרדים - וחבל שלא לנצל אותה, ולו רק לשם הרווחה הכלכלית במדינה.