צילמת, שילמת

קרן שעיו הייתה תמימה מספיק כדי לחשוב שסיקור הסכסוך בשכונת סילואן יתקבל בברכה במדינה שחופש הביטוי הוא נר לרגליה. שעיו, צריך לומר כבר עכשיו, היא פעילת שמאל לא מהיום, שאפילו נעצרה במהלך הפגנה נגד פעילות צה"ל בעופרת יצוקה. אבל בין זה לבין מה שקרה לה כשביקשה לצלם סרט על הילדים במזרח ירושלים, המרחק גדול.

ביום שני השבוע הגיעה שעיו למרכז המוזיקה בשכונה המזרח-ירושלמית כדי לדבר עם ילדי המקום. "פתאום", היא מספרת, "מישהו נכנס לכיתה ואמר שעוצרים ילדים בחוץ. יצאנו החוצה וראיתי שוטרי מג"ב עוצרים ילדים. מאוחר יותר הסבירו לי שהילדים נעצרו כי השליכו אבנים, אבל אני פה כדי לתעד, ולכן התחלתי לצלם. ביקשו ממני להפסיק, אבל לא ראיתי סיבה הגיונית לעשות את זה; הרי מדובר בשטח ציבורי.

"הם הכניסו את הילדים לניידת והזמינו ניידת במיוחד בשבילי. כששאלתי למה, אמרו לי שהפרעתי לשוטר במילוי תפקידו. הגעתי לתחנה, והם עיכבו אותי ל-7 שעות. בסוף נתנו לי שתי אפשרויות: שאחתום על הסכם שאני מוכנה לא להגיע לסילואן ל-15 יום, או שאשאר במעצר ללילה ולמחרת אבוא בפני שופט".

שעיו חתמה על הסכם ההרחקה תוך מחאה וביקשה לערער. בינתיים הצטיידה בעורכת הדין לאה צמל, שאליה הגיעה דרך אביחי שרון, שעובד במשרד של צמל ונכח בעת האירוע.

"מה שקרה לקרן זה אירוע די סטנדרטי במזרח ירושלים", מספר שרון. "הרבה שוטרים עושים כל מיני מאמצים כדי לכסות ולהסתיר את הזהות שלהם, וברגע שיש צלמים באזור, הם מנסים לנטרל אותם בכל מיני טענות".

צמל ייצגה את שעיו פרו בונו בבית משפט השלום בירושלים. "הדיון נגמר תוך חצי שעה", משחזרת שעיו. "השופטת דחתה את כל התנאים וקבעה שאני יכולה להגיע לסילואן".

במג"ב חזרו ואמרו לנו כי האירוע הצדיק את העיכוב מפני שהיא "הפריעה לשוטר בעת מילוי תפקידו".

"המעוכבת", כך מכנים את שעיו במג"ב, "הציגה את עצמה כעיתונאית, אך לא הייתה לה תעודת עיתונאי, והיא לא נענתה לקריאת הקצין במקום שלא להפריע ולאפשר את העבודה. אנו מברכים על עבודת עיתונאים וסיקור עיתונאי ורוצים לאפשר זאת, אבל זה לא המקרה. תמוה בעינינו העיסוק של 'גלובס' בנושא".

מה שתמוה בעינינו הוא המשפט האחרון: "אנחנו מברכים על סיקור עיתונאי ורוצים לאפשר זאת". לא מפני שאינו נכון, אלא להפך. את הברכה שרואים במג"ב בסיקור פעילות של יחידות מיוחדות אפשר לראות מדי פעם בעיתונים היומיים, שמציגים פריים אחרי פריים איך מסתערב של מג"ב אורב לאחד המתפרעים ותופס אותו. כמו בסרט טבע. בזה מג"ב יודעים להתגאות.

לכן תמוהה עילת המעצר - צילום האירוע לטובת תחקיר דוקומנטרי. ומילא העניין הזה, אבל למה להרחיק ל-15 יום?

במשטרת ירושלים לא מספקים הסברים ורק חוזרים על המנטרה: "הצלמת הפריעה לשוטרים במהלך ידויי אבנים לעברם. היא הוחתמה על צו ההרחקה, והמשטרה שוקלת לערער על החלטת השופטת".