צריך להתמודד כבר עם המציאות

בואו נוריד את משקפי עקרונות העבר שלנו, ונביט לרגע במציאות. האם המשקפיים הישנים והשרוטים הם כאלה שאנחנו יכולים להמשיך להרכיב, או שאולי עברו שנים רבות מדי, המספר שלנו השתנה, ועכשיו הם רק מטשטשים לנו את הראייה?

אחרי שנוריד את המשקפיים הישנות, אולי נבין שאנחנו לא יכולים להמשיך לשחק לפי כללים שכבר לא עובדים יותר, או כאלה שאולי הוכיחו שהם עובדים, אבל רק לרעתנו.

הרצח המזוויע באיתמר זכה לתקשורת אדומה מדם וזעזוע עמוק אצלנו, אבל ב"ניו-יורק טיימס" קיבל את הכותרת הקרה הבאה: חשד שמדובר בפלסטינים, הצבא הישראלי במצוד אחר רוצחי 5 מתנחלים.

כך מצא את ביטויו האירוע החייתי של רצח תינוקות בשנתם, בעיתון שנחשב מאוזן ואמין. כך נחשפו אל הרצח תושבי העולם הנאור, שבעצם ריפרפו על עוד כותרת מבאסת מהמזרח התיכון, והמשיכו את שגרת יומם.

מדובר במעשה מחריד שלא נעשה בשגגה, לא מתוך איזשהו רצון להגן, אלא מתוך שנאה טהורה ותכנון קר. מפליאה אתכם התגובה הקרירה אליו בתקשורת העולמית?

אין מה להתפלא, כי האדישות אינה מקרית: זהו רק עוד חלק ממסע רב-שנים שמטרתו להציג את הישראלים כחיות צמאות דם. ברגע שאנו נתפסים ככאלה, אין שום הזדהות, אין שום רחמים. ההתייחסות לרצח באיתמר היא רק דוגמה למקום אליו הגענו בעולם: המקום של "הרעים", שאף אחד כבר לא מסוגל להזדהות איתם.

הבוקר (א') התנהל בתקשורת ויכוח סוער סביב השאלה אם זה בסדר לעשות שימוש בתמונות הזוועה הקשות מזירת הרצח, כדי להראות לעולם עם מה צריכה ישראל להתמודד. כדי להבהיר מהי המשמעות של הסדרי הביטחון שישראל כל-כך מתעקשת עליהם, בעוד העולם כולו אינו מכיר בהם ואינו יודע, ורק קורא בעיוורון להחרים את ישראל.

באופן פרדוקסלי, בימים אלה מתנהל מאמץ מטעם שגרירות ישראל באו"ם כדי למנוע הקרנת סרט פרו-פלסטיני בעצרת האו"ם, שהפכה פתאום לפלטפורמה של קידום מכירות. הסרט עצמו, אגב, הוא פחות בעייתי מכרזת הפרסומת שלו, שבה נראית ילדה פלסטינית קטנה ותמימה והכותרת שואלת - "האם כך נראית טרוריסטית"?

נדמה לנו שאם אנחנו יודעים את האמת, אז העולם כולו יודע אותה. אבל זה לא עוזר שאנחנו יודעים שלצד הפלסטינים המסכנים והמדוכאים פועלים כוחות טרור רצחניים, שמטרתם המוצהרת היא להשמיד את ישראל. כוחות שעוסקים בשטיפת מוח של תושבי הגדה והרצועה במשך שנים, כדי שיהיו מי שיצליחו לבצע רצח כה נתעב של תינוקות בשנתם, בלי להרגיש חרטה.

ולא, לא מדובר באנשי החמאס. מדובר בגדודי חללי אל-אקצא, זרוע של הפת"ח, כן, אותו פת"ח שנחשב לזרם המתון שאיתו אנו אמורים להגיע להסדר. האם לא ראוי שהעולם יידע ויכיר את פרצופו האמיתי של הפת"ח על כל צדדיו?

בעולם שבו הדברים מעוותים כל-כך, שבו נוצרה לגיטימציה ליוצרים לעשות שימוש ציני ביתומה פלסטינית כדי לנסות "להוכיח" שבעצם אין טרור, אין ברירה אלא להתחיל לנהוג אחרת. אי-אפשר להמשיך לעמוד מהצד ולגהק, בעוד נגדנו מתנהלת מלחמה קשה של דה-לגיטימציה. אין מנוס אלא להשתמש בכל האמצעים כדי להראות לעולם את האמת. אחרת, אין לנו סיכוי.

רק שאם אנחנו כבר עושים את המעשה האמיץ הזה, ומורידים את המשקפיים הישנות כדי לבדוק מה באמת קורה במציאות, אולי כדאי שנהיה גם מודעים לכך שאסור שניגרר לתפקיד הקבוע שלנו בפאטרן הזה.

היום כבר נשמעו קולות הקוראים להגיב בדרך של הגברת הבנייה בהתנחלויות כדי "להראות להם מה זה". זו הטעות הגדולה ביותר שאנו יכולים לעשות.

הרי ההתנחלויות יפונו בין אם נרצה ובין אם לא, וכל בנייה שם מיותרת, נקודה. אבל זו לא הסיבה היחידה - הפלסטינים הצליחו לגרור את כולם להאמין שהבנייה בהתנחלויות היא הדבר היחיד העומד בדרכנו לשלום עולמי.

זו כמובן בדיחה, אבל זה לא משנה - כל עוד העולם מאמין, השקר הופך לאמת. כך שאם מתוך הרצח הנורא הזה ניגרר חזרה לקטטת הבנייה בהתנחלויות, נעשה עוול כפול. בעצם, גם אנחנו נעזור לעשות שימוש ציני במוות הנוראי של התינוקות באיתמר, כדי לחזק את הנראטיב הלא רלבנטי הזה.

אז מה אתם אומרים? האם למרות שזה קשה, הגיע הזמן שנוריד את המשקפיים הישנים ונראה את המציאות כפי שהיא, או שנמשיך להעמיד פנים שהיא לא קיימת?