ניצחון לבנקים בתביעות הייצוגיות שהוגשו בגין רפורמת בכר

הבנקים ניצחו: בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע בשאלה העקרונית למי שייכים רווחי הבנקים ממכירת השליטה של קופות הגמל בעקבות רפורמת בכר. הסוגיה נדונה במסגרת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בסכום מצטבר של 6.5 מיליארד שקל נגד הבנקים וקופות הגמל, שאת כולן דחה הבוקר (א') השופט יצחק ענבר.

מדובר בדיון מאוחד ב-9 תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד הבנקים לאומי, הפועלים, דיסקונט, הבינלאומי, מזרחי-טפחות ויהב.

התובעים, באמצעות עורכי הדין ארנון גרפי, איתן ארז, מוטי דותן וגד ירדני, דרשו לחייב את הבנקים להשיב את מיליארדי השקלים שקיבלו ממכירת השליטה והניהול בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, מכירה שנכפתה עליהם במסגרת רפורמת בכר, ולחלקם בין עמיתי הקופות וחברי הקרנות.

במסגרת הדיון בתיק הובאו חוות-דעת מומחים מאת שני מפקחים על הביטוח בעבר: התובעים הייצוגיים הציגו חוות-דעת של רו"ח דורון שורר התומכת בתביעתם, ואילו הבנקים הציגו חוות-דעת נגדית של רו"ח אייל בן-שלוש, ששימש בתפקיד הממונה על שוק ההון בעת שאושרה רפורמת ועדת בכר ב-2005, ופרש מיד לאחר חקיקת הרפורמה בשוק ההון. שני המומחים נחקרו על חוות-הדעת שנתנו.

בפסק הדין קיבל בית המשפט את כל טענות הבנקים ודחה את טענות התובעים הייצוגיים.

השופט ענבר ציין כי התמורה בגין מכירת השליטה והניהול בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות שייכת במלואה לחברות המנהלות ולבנקים, בין השאר משום שישנה הבחנה ברורה בין פעילות הניהול של הקופות ובין נכסי הקופות עצמם.

נקבע כי "מטרת עסקיה של חברה מנהלת היא מתן שירות של ניהול כספי העמיתים. השירות לא ניתן על-ידי החברה המנהלת לשם שמיים אלא לצורך השאת רווחים. החברה המנהלת, החבה במתן השירות ללקוחותיה, נושאת לבדה ברווחים ובהפסדים הכרוכים במתן השירות, ככל עסק כלכלי. זאת, במובחן מהרווחים (או מההפסדים) המופקים מנכסי קופת הגמל או הקרן, הנזקפים לחשבונותיהם של העמיתים.

"שוויים הכספי של נכסי החברה המנהלת, ובפרט תזרים דמי הניהול העתידיים, עשוי להיגזר משווי נכסי קופות הגמל או הקרנות המנוהלות, אך אין בכך כדי לבטל את ההפרדה בין סוגי הנכסים, וממילא אין בכך כדי להקנות לעמיתים זכויות בנכסיה של החברה המנהלת. כפועל יוצא, התמורה בגין מכירת עסק הניהול שייכת אף היא לחברה המנהלת ולה בלבד".

בית המשפט אף העדיף את חוות-דעתו של בן-שלוש על זו של שורר.

בית המשפט הוסיף כי פעילות הניהול של קופות הגמל היתה נכס של הבנקים, אשר זכותם המלאה הייתה למכור אותו ולקבל תמורה נאותה, וכי אין היגיון כלכלי במצב אחר.

"המסקנה כי תמורת המכירה אינה שייכת לעמיתים מתבקשת גם ממאפייניה הכלכליים של פעילות קופות גמל וקרנות להשקעות משותפות בנאמנות", כתב השופט ענבר והסביר: "זהות העמיתים בקופה ובקרן משתנה באופן תדיר. עמיתים חדשים מצטרפים מעת לעת, ואילו עמיתים ותיקים פודים את הכספים שנצברו לזכותם או מעבירים את כספם לקופות ולקרנות אחרות. במצב דברים זה, נראה כי ייחוס התמורה ממכירת הניהול והשליטה בקופה ובקרן לעמיתים אינו אפשרי מבחינה מעשית, וודאי שאין בצידו היגיון כלכלי".

כמו כן קבע בית המשפט כי המכירה נעשתה בפיקוח צמוד של הרגולטור ובאישורו, וגם מסיבה זו אין דרך לקבוע כי התמורה אמורה הייתה להגיע לידי העמיתים.

גם הטענות בדבר אחריות הבנקים לעליית דמי הניהול לאחר העסקאות - נדחו. נקבע כי דמי הניהול נקבעים על-ידי גורמים אחרים, כגון התחרות בשוק והתקרה הקבועה בתקנות, כפי שהוסבר על-ידי רו"ח בן-שלוש בחוות-דעתו ובעדותו.

בית המשפט חייב את המבקשים בהוצאות של המשיבים בכל אחת מן הבקשות בסך 25 אלף שקל.

בנק דיסקונט וחברת דיסקונט ניהול קופות גמל וכן הבנק הבינלאומי וחברת קידמה לניהול קופות גמל יוצגו בידי עורכי הדין ברק טל, בעז פייל וליאור גלברד ממשרד יגאל ארנון ושות'. בנק לאומי יוצג בידי עורכי הדין ירון אלחנני, דרור קדם ורועי דלח ממשרד קנטור אלחנני טל ושות'.