אל ביבי השופכין של לשון הרע

מדובר בדפוס פעולה קבוע: אדם עובר מסלול שירות מפרך. מפלס בעמל רב את דרכו לצמרת, ועדת מינויים בוחנת במסרק צפוף את עברו, ואז הוא מתבשר בחגיגיות על-ידי השר הממונה כי הוא נבחר לתפקיד הבכיר, אליו נשא את עיניו כל חייו המקצועיים.

האיש אינו יודע את נפשו מרוב אושר, קונה חליפה חדשה ומתכונן להיכנס לתפקידו. ואז ברגע האחרון מודיע לו השר שיש תלונות אנונימיות, שעליו לעבור בדיקת פוליגרף, ושהמינוי נפסל. כך מתבצעים היום מינויים, כך רומסים את שמו הטוב של אדם.

השר יצחק אהרונוביץ' מינה את גונדר אלי גביזון לנציב השב"ס. 10 דקות לאחר שנמסר לו ביבושת כי מינויו בוטל - הוא מצא את שמו מוכפש בכל כלי התקשורת.

ישראל היא ארץ אוכלת מנהיגיה. די בתלונות אנונימיות כדי לערער את ביטחונם של הממונים, ומכאן ועד לרמיסת השם הדרך קצרה. מדוע זה על הציבור להסתפק בקבלת כותרות מצהיבות, על מינויים מבוטלים?

מדוע לא יבצעו ועדות האיתור הרלוונטיות את תפקידן, יבקשו מהציבור באופן פומבי וברור לקבל את התייחסויותיו למינויים בטרם יוכרז על מינויו של אדם? מדוע הציבור אינו זוכה לשמוע על "מעללי הבכירים" בטרם בחירתם - אלא רק בשל בחירתם?

יש להיזהר מ"אפקט משה קצב". העובדה שהתקשורת מיוסרת באשמתה היום על התעלמותה בזמן אמת, על העלמת העין ועל שהפרשה התפוצצה מאוחר מדי, אין בה משום היתר לבצע לינץ' מוקדם כיום (וללא כל בסיס מוכח כרגע), עם היוודע תלונות אנונימיות בעניינו של גביזון.

הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים שהקדישו את חייהם למערכת נזרקים אל ביבי השופכין של לשון הרע (עד שיוכח אחרת), מייצרת מערכת של ברירות מחדל ושל "מינויי חוסר ברירה". אנשים טובים המשרתים את המערכת הציבורית יחשבו פעמיים בטרם ילטשו עיניהם למנהיגות הבכירה של המדינה - ויצא שכר החברה בהפסדנו.

אין ספק כי פסילתו של אלי גביזון אינה יכולה לעמוד במבחן משפטי, ועתירתו הצפויה לבג"ץ הינה בעלת סיכויים רבים להתקבל. על השר הממונה להתייצב לימין המועמד ולהביא למינויו.

כפי שראינו בפרשת קצב, ובפרשות אחרות, במדינת ישראל אין אדם המצוי מעל החוק. ככל שתלונות אלה ואחרות היו נמצאות מוצדקות - היה ניתן לבצע הליך הוגן, לרדת לשורש האמת, ובמידת הצורך אף לבטל מינוי, תוך הטלת קלון. מדינת ישראל יודעת לבצע זאת.

ההתנהלות צריכה להיות שונה. תלונות צריכות להיבדק בקפידה ובזהירות לפני ההחלטה על ביצוע מינוי. לעומת זאת, תלונות אנונימיות, בפרט כאלה שמתקבלות לאחר ההכרזה - לא יהיה בהן כדי לבטל מינוי. גם השימוש בפוליגרף, שאינו קביל בהליכי משפט, בשל חוסר מהימנותו, אסור שיהיה בעל משקל כאן.

אם נמשיך בהתנהגות פסולה זו, רק אנשים מזוכיסטיים ובלתי כשירים יבקשו להתמנות לתפקידים בכירים. המתאימים באמת ישמרו על נפשם ויתרחקו מהמינוי כל עוד רוחם בם.

אילן בומבך הוא עורך דין מומחה למשפט מינהלי.

המאמר נכתב בשיתוף עו"ד יונתן דניאל הופמן.