הימין הליברלי נכנע לימין הקיצוני

אם מישהו שגה, בתמימותו, לחשוב שגל הצעות החוק הפוגעות ומחבלות בדמוקרטיה הישראלית הוא בבחינת קוריוז של אנשי הימין הקיצוני "כדי לתפוס כותרות", אך לא יעבור באמת את מבחן הכנסת הסופי - הגיעה עבורו קריאת התעוררות מהכנסת.

באישון ליל, במעמד של כמחצית מחברי הכנסת בלבד, עברו בשבוע שעבר שתיים מהבוטות שבשורת ההצעות העומדות על הפרק - חוק יסודות התקציב ("חוק הנכבה") וחוק ועדות הקבלה - בקריאה שנייה ושלישית, ונכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל.

"חוק הנכבה" יאפשר פגיעה תקציבית בגופים ציבוריים בשל שורה של עילות, בהן ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, "שלילת קיום המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית" וביזוי הדגל והסמל של המדינה. החוק פוגע בחופש הביטוי ובחירות הבסיסית של אזרחי ישראל הערבים לכאוב את כאבם ולטפח את זיכרונם הקבוצתי.

החוק - המאפשר לקנוס גוף מתוקצב או נתמך על-ידי המדינה - מעניש ענישה קולקטיבית ציבור שלם. מה עוונה של ילדה שתיפגע פעילות המתנ"ס שמשירותיו היא נהנית בשל ציון "הנכבה" על-ידי המתנ"ס?

ענישה בשל ביטוי שהחוק אינו אוסר, סותרת את עקרון שלטון החוק. ההפקדה של סמכות ענישה בידי גורם פוליטי ברשות המבצעת, שר האוצר - על יסוד של הוראת חוק עמומה - מתאימה למשטרים חשוכים שאינם מכבדים את עקרון הפרדת הרשויות.

מטרת החוק השני, חוק ועדות הקבלה, אף שניסו להסוותה, היא לשמור על יישובי הגליל והנגב "נקיים" ממי שלא מגדירים עצמם כציונים, ובמילים אחרות - ערבים. החוק יועד להתמודד עם בג"ץ קעדאן, שלא איפשר אפליה בהקצאת קרקעות ליישובים קטנים, ועם עתירות תלויות ועומדות נגד הפרקטיקה הקיימת של ועדות קבלה ביישובים.

פרקטיקה זו משמשת גם לאפליית אוכלוסיות אחרות של "בלתי מיוחסים": עולים חדשים, משפחות חד-מיניות, מזרחיים, אנשים מבוגרים ושאר קבוצות אשר הרוב המבוסס מעדיף שלא לגור בשכנותם. החוק נועד לתמוך בפרקטיקה הקיימת.

שני החוקים מבטאים עריצות של רוב פוליטי, שהוא גם רוב לאומי, המנצל את כוחו כדי לפגוע במיעוט לאומי, תוך שהוא נשען על רגשי פחד ואיבה בקרב הרוב כלפי המיעוט. אין צורך להכביר מלים על השפעתם הרעה של חוקים אלה על הציבור הערבי ויחסו למדינה, ועל תרומתה של החקיקה לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

שני החוקים האלה הם בבחינת סנוניות ראשונות, מתוך להקה של הצעות חוק הבאה עלינו לרעה. הלקח ממה שהתרחש בכנסת הוא, שחלילה לנו מלהתייחס אליהן בביטול.

אשכול אחד של הצעות חוק הוא הצעות הדורשות מאזרחים להישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בהקשרים שונים. ההצעה שזכתה לפרסום רב הייתה זו הנוגעת להתאזרחות, אך ישנן גם כאלה הנוגעות להשבעה לכנסת, לעבודה בשירות המדינה ועוד. הצעות, שמבקשות להדיר את הערבים מן הכנסת ומן השירות הציבורי. הדרה כזו תסכל את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.

אשכול אחר פוגע קשות בחופש הביטוי, המחאה והביקורת. הצעת החוק שעברה כבר קריאה ראשונה, מכונה "חוק החרם", אשר גם בגירסתה ה"מרוככת" נועדה לפגוע קשות בחופש הביטוי הפוליטי. היא תאפשר הגשת תביעות אזרחיות נגד מי שיקרא - לא להשתתף בפעילות תרבותית בשטחים כבושים או לא לרכוש מוצרים מההתנחלויות.

דרך אחרת לפגוע בביקורת ובמחאה היא בהצרת צעדיהם של ארגוני זכויות האדם. אף שהיוזמה להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות נבלמה, קיימות הצעות חוק שתכליתן דומה. בין השאר, קיימת הצעה להטיל מיסוי על מימון מדינתי זר של עמותות, כאשר ברור מי הם הארגונים שעל הכוונת. כמו כן, התיקון לחוק העמותות מבקש להגביל ולפרק עמותות שמעורבות במסירת מידע לגורמים זרים, שעלול להביא לתביעות בחו"ל בגין פשעי מלחמה.

נדגיש שההצעה חלה על מידע אמיתי ומבוסס. בהצעה זו, הפגיעה בחופש ההתאגדות ובחופש הביטוי חמורה במיוחד, מפני שהיא מבקשת למנוע פעולות חוקיות כשלעצמן, אשר לפחות באופן פוטנציאלי מקדמות הן את זכות הציבור לדעת והן את אכיפת המשפט הבינלאומי שישראל מחויבת לו.

זוהי רשימה חלקית בלבד, אך המסר שבה ברור: הדמוקרטיה, השוויון, חופש הביטוי והמחאה, ההגינות כלפי המיעוט - נמצאים תחת התקפה רבתי.

אמנם רק 37 חברי כנסת תמכו ב"חוק הנכבה", אך רק 25 התנגדו. הכניעה של הימין הליברלי לימין הקיצוני, שהפך להיות נותן הטון המוביל את השיירה, היא שורש הרע.

חולשתו של משרד המשפטים, שהיה צריך לשמש בלם נגד הצעות החקיקה הללו, מבשרת רעות. ההיגררות, הישיבה על הגדר והאדישות בקרב מפלגת האופוזיציה הראשית, קדימה, מלמדות על כשל יסודי של האופוזיציה בהבנת תפקידה.

מי שאופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יקר ללבו חייב להתעורר בטרם יהיה מאוחר.

פרופ' קרמניצר הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה; עו"ד פוקס הוא חוקר במכון.