שנת הבונוס

1. לפני 5 שבועות, כשפתחנו את עונת השכר, הערכנו כי 2010 שוב תשבור שיאים, וששוב, עלות השכר הממוצעת של מנכ"ל חברה ציבורית תרקיע לשחקים. צדקנו (לפחות לפי נתוני הדוחות שפורסמו עד לרגע כתיבת שורות אלה - כשני שלישים מהסך), והממוצעים שחישבנו עבור החברות הנכללות במדד תל-אביב 100 ומדד תל-אביב 25 מוכיחים זאת ביתר שאת. מנהלי החברות הציבוריות גורפים מדי שנה יותר ויותר הון לכיסם, ולעיתים - ללא קשר ישיר לביצועי החברות ו/או המניות.

2. 2010 הייתה שנת הבונוס. השנה שבה למרכיב הבונוס שניתן במזומן יש משקל גדול יותר בעלות השכר, ולפעמים אף גבוה יותר מהמשקל של המרכיב ההוני. אופציות למניות ו/או מניות חסומות היו ותמיד יהיו מרכיב משמעותי בעלות השכר, אך הגאות ברווחי החברות - כמו שקרה אשתקד - מגדילה את הבונוס, ואת חלקו בעלות השכר.

בכך המנכ"לים הישראליים לא לבד. גם מנכ"לי החברות הגדולות בארה"ב נהנו אשתקד מגידול משמעותי בגובה הבונוס השנתי שלהם, וכך רכיב המזומן בעלות השכר גדל.

3. לא מעט ביקורת הושמעה בשנים האחרונות נגד מרכיבי התגמול ההוני (אופציות למניות/מניות חסומות). אמרו שהוא מעודד לקיחת סיכונים, מדלל את בעלי המניות ועוד. זה נכון, אך גם השיטה הנוכחית בה מעניקות החברות הישראליות בונוסים לא חפה מכל פשע.

בשוק הישראלי, להבדיל מהאמריקני והבריטי, רוב החברות אינן מתנות את הבונוס ביעדי ביצוע קשים להשגה. למען האמת, יש לא מעט חברות שכלל לא מתנות אותו, אלא מעניקות בונוס כאחוז מנתון מסוים (רווח נקי, EBITDA או כל נתון אחר מדוח רווח והפסד) ללא קשר לשיעור הגידול בו בהשוואה לשנים קודמות, או בהשוואה לנתון מקביל של חברה מתחרה. תנאים אלה דוחפים פחות את המנכ"ל להשיג ביצועי יתר (מול שנה קודמת ו/או מול חברה מתחרה), וכך הקשר בין תגמול לביצוע הולך ומתרופף.

בשנה האחרונה חל אומנם שינוי, ויש יותר חברות שמצמידות את הבונוס ליעדי ביצוע השוואתיים, אך שיעורן מהסך עדיין שולי.

4. והנה עוד חולי של השוק המקומי. שוק ההון הישראלי הוא שוק ריכוזי. ברוב החברות הציבוריות יש בעל שליטה, שלעיתים קרובות בתפקידו כיו"ר או כמנכ"ל הוא גם מקבל השכר הבכיר ביותר. כך, בחברות שמחלקות דיבידנד - ורוב החברות שיש להן בעל שליטה אכן מחלקות דיבידנד - נוצר מצב שבו מקבל השכר הבכיר ביותר מושך גם דיבידנד וגם שכר. בשוק ההון האמריקני ואף הבריטי, מצב כזה אינו שכיח. ברוב החברות הציבוריות בארה"ב אין גרעין שליטה ומניותיהן מפוזרות בקרב מאות גופים מוסדיים.

קחו כדוגמה את דוד עזריאלי, יו"ר קבוצת עזריאלי. עזריאלי, שיאן השכר של 2010, משך אשתקד מהחברה דמי ניהול ובונוס בשווי כולל של 24.9 מיליון שקל. החברה תחלק בקרוב דיבידנד כולל של 240 מיליון שקל, וחלקו של עזריאלי בו יהיה 180 מיליון שקל. עזריאלי, בל נשכח, נהנה כבעל שליטה גם מעליית ערך מניותיו. האם מדובר במצב בעייתי שדורש פיתרון? כן. האם יש סיכוי שהוא ישתנה בעתיד? לא נראה לנו.

5. בשבועות האחרונים הודיעו מספר חברות כי מקבלי השכר הבכירים בהן יוותרו על חלק מהבונוס שהם אמורים לקבל השנה. רמי לוי ואשתו יוותרו, מנכ"ל ביג, איתן בר זאב יוותר, וגם אילן בן דב ויתר. סביר להניח שבימים הקרובים ניתקל בהצהרות דומות נוספות, אך לא היינו ממהרים להריע ולמחוא כף. לוי, יו"ר ומנכ"ל רשת השיווק שנקראת על שמו, מושך דיבידנד מהחברה (עיינו הסבר לעיל), בר זאב יקבל דמי ניהול גבוהים יותר, ובן דב, יו"ר סאני, ויתר רק על חלק מהבונוס השנתי לו היה זכאי אשתקד. ויתור לייט.

6. יש סיכוי לא קטן שמרכיב הבונוס יהווה גם השנה חלק משמעותי מעלות השכר. תור הזהב של שוקי ההון מאותת כי הוא מגיע לסופו. הריבית מצויה במגמת עלייה - ולא רק בישראל - וזה לא מבשר טובות לשוקי ההון שכבר רותחים יותר מדי זמן. וכששוקי ההון פורחים פחות, האופציות למניות/מניות חסומות שניתנו בעבר ויינתנו מעתה והלאה יהיו שוות פחות. מנהלי החברות הציבוריות ערים לעובדה זו, וזו הסיבה לכך שידרשו - וכנראה גם יקבלו - בונוסים גדולים יותר.

7. סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, לא חושב שהממשלה צריכה להתערב בקביעת שכר המנהלים. "זה התפקיד של הדירקטוריונים", הוא אומר. פישר צודק. הדירקטורים אכן צריכים לפקח ביתר שאת על שכר המנהלים, אך הבעיה היא שרוב הדירקטורים בארץ ממונים על-ידי בעלי השליטה בחברות, וכך נסללת דרכם לשמש חותמת גומי להחלטות בעל השליטה, כולל קביעת שכר המנכ"ל.

להתערבות ממשלתית יש מקום אם היא תשנה את תהליך הבחירה של הדירקטורים ותאלץ אותם, על-ידי חקיקה, לבדוק בציציות את מדיניות השכר של החברות, ולא - האצבע המאשימה תופנה אליהם.

8. רשות ני"ע מנסה בשנה האחרונה להגביל בדרכיה שלה את שכר המנהלים, ולהקשות על המנהלים לקבל סכומי עתק. כדוגמה, באחרונה פורסמה מצידה הנחיה שלפיה בבואם לדון בתגמול בכירים במסגרת אישור הדוחות השנתיים, צריכים הדירקטוריונים שיהיו לפניהם נתוני השוואה (בנצ'מרק) של שכר בכירים, כבסיס לאישור תוכניות התגמולים השונות. ב"נתוני השוואה" התכוונה רשות ני"ע לנתוני שכר של בכירים בחברות מאותו ענף. הנחיה אחרת דורשת מהדירקטוריון לתת הסבר כמה שיותר מפורט על הקשר שבין התגמול לתרומת המנהל.

הנחיות אלה אינן מזיקות, אך ספק אם הן ישנו במשהו את מדיניות התגמולים של החברות ו/או יורידו את עלויות השכר. חברה/בעל שליטה שרוצים לתגמל את מנהליהם בל יברחו לחברה אחרת, תמיד ימצאו את הפרצה שתאפשר להם לפזר עליו סכומי כסף גבוהים.

9. ויש גם אפשרות להעלות את שיעור המס על מנהלים שעלות שכרם גבוהה. אם לא פוגעים להם בברוטו, יש האומרים, נפגע להם בנטו. האם זה יעבוד? אל תהיו בטוחים. מנהל שיאלץ לשלם יותר מס, יבקש יותר מהמעסיק שלו, וכך עלות השכר תגדל. הנטו יישאר על כנו, ורק בעלי המניות ימשיכו לשלם את המחיר.

10. זהו, סיימנו עוד עונת שכר, 17 במספר. מדי סוף עונה אנו תוהים כיצד תיראה העונה הבאה ואם שוב השיא יישבר, וכמעט בכל פעם אנו נזהרים מלהצהיר שכך אכן יקרה. גם הפעם לא נמהר להסיק מסקנות, אך נזכיר לכם דבר אחד: בטווח הארוך - שכר תמיד עולה.