לא קל לצאת ממשבר כלכלי

תם עידן התמריצים הנדיבים והגיע תורם של הקיצוצים והצמצומים. עכשיו, לאחר שהמדינות המפותחות מצטרפות בזו אחר זו למדינות המתפתחות במלחמתן בלחצים האינפלציוניים, המטרה של רוב מדינות העולם היא להקטין גירעונות ולהעלות ריביות - וזה לא הולך להיות קל.

זה לא סוד שהמדינות המתפתחות, הכוכבות שהוליכו את העולם בהיחלצותו מהמשבר הגדול של השנים 2008 ו-2009, משלמות זה זמן את המחיר על כך. זה בא לידי ביטוי בקפיצה בקצב האינפלציה. לדוגמה, רוסיה, עם קצב אינפלציה של 9.5% בשנה האחרונה, הודו עם 9.3%, ברזיל עם 6%, סין עם 4.9% וקוריאה הדרומית עם 4.5% - בכל המדינות הללו נוצר חשש מהתערערות יציבות המחירים שמסכנת גם את היציבות הפיננסית.

הבנקים המרכזיים במדינות אלה הזדרזו להגיב ומתחילת השנה שעברה זינקו הריביות. בהודו הריבית עלתה מ-3.75% ל-5.75%, בסין מ-5.31% ל-6.06%, בברזיל מ-11% ל-11.75% ובקוריאה מ-2% ל-3%. אציין כי במקרים רבים מדובר בכלכלות שצומחות מהר והריביות שם, גם לאחר ההעלאות האחרונות, עדיין נמוכות מדי ואף שליליות במונחים ריאליים.

עד לאחרונה הייתה זו בעיה של המדינות המתפתחות בלבד בעוד המדינות המפותחות נהנו מאינפלציה נמוכה ויכלו לדחות את העלאת הריבית. כך יכלו המדינות המפותחות להמשיך במדיניות התמריצים שתמכה בכלכלותיהן על אף שהמשבר הכה בעיקר בהן - אך לא עוד.

לפי הדוח האחרון של ארגון OECD (אליו משתייכת גם ישראל) עלה קצב האינפלציה בשנה האחרונה ל-2.4% במדינות המשתייכות לארגון - רמה גבוהה מהרצוי במונחים של יציבות מחירים במדינות המערב.

ההבדלים בין המדינות עדיין גדולים: בארצות-הברית ובגרמניה לדוגמה, שהן שתי הכלכלות הגדולות בארגון, קצב האינפלציה עומד על 2.1% ונחשב נוח יחסית. מנגד, בבריטניה קצב האינפלציה השנתית הוא 4.4%, ובמדינות רבות נוספות באירופה, אסיה ואמריקה הלטינית, המצב בעייתי בהרבה.

ההרעה במדינות המפותחות משתקפת במספר היבטים: קצב האינפלציה גבוה לרוב ממה שמוגדר כיציבות מחירים; האינפלציה במגמת עלייה; האינפלציה, שהסתכמה עד כה בעיקר בסעיפים כגון מזון ואנרגיה המושפעים מהתייקרות הסחורות בעולם, מתחילה לגלוש למוצרים נוספים, המשקפים גידול בביקושים המקומיים (אמנם בשנה שעברה הקצב הממוצע של האינפלציה ללא מזון ואנרגיה היה עדיין נמוך - 1.3% - אך בחודשים האחרונים ניכרת בו עלייה עקבית).

כך הופכת האינפלציה הגלובאלית מהירה ורחבה יותר. ככזאת, היא מציבה בפני המדינות המפותחות מספר אתגרים:

1. הוצאת הריביות מההקפאה העמוקה בה היו חודשים ארוכים ולקוות שכלכלותיהן התאוששו מספיק בינתיים.

2. בחינה של אפשרות (בחלק מהמדינות) העלאת ריבית מהירה יותר מכפי שתוכנן תחילה.

3. התמודדות עם האמרת מחירי הסחורות, מאחר והריביות המקומיות לא יכולות לבלום גל התייקרויות עולמיות.

4. הבטחה שקצב העלאת הריבית לא יהיה מהיר מדי, כדי להימנע אחר כך ממדיניות זיג זג שתשחק את האמינות בשווקים.

כך או כך, תקוותן של המדינות המפותחות לנהל אסטרטגיית יציאה מסודרת - הסרה הדרגתית של התמריצים המוניטאריים והפיסיקאליים (העלאת ריביות וצמצום גירעונות תקציביים) - הולכת ומתפוגגת.

לשווקים הפיננסיים הגלובליים זה מבטיח תקופה לא קלה של חוסר ודאות ועצבנות ניכרת.

אין מנוס ממספר שאלות קשות. לדוגמה, האם ארה"ב תשכיל להעלות את הריבית למרות הידרדרות מצב שוק הדיור ורמת האבטלה הגבוהה לאחר שמחירי הדירות ממשיכים לרדת ומדד הביטחון הצרכני רשם ירידה תלולה בחודש שעבר לצד קפיצה בקצב האינפלציה? האם גוש האירו בטוח שמשבר החוב הריבוני יעמוד בכך לאחר שדווח על כך שסטנדרד את פורס הפחיתה שוב את דירוג האשראי של פורטוגל ויוון ונכתב שהמדינות לא תצאנה מהמשבר העמוק שלהן ללא סיוע נרחב מהאיחוד האירופי? האם מדיניות הצנע החריפה שמדינות רבות תיאלצנה ליישם תוכל לדור בכפיפה אחת עם העלאות הריבית העתידיות? האם תשתרר רגיעה במוקדי המתיחות הגיאו-פוליטיים, שתאפשר לרשויות השונות להתמקד בהיבטים הכלכליים של התהליך?

כל מדינה תביט מעתה בחשש ובחשד בחברותיה ותמתין לראות מי תיתן את אות הזינוק ואיך המשקיעים והשווקים הפיננסיים יגיבו. כמו שזה נראה כעת - מעבדת הניסויים תתחיל לפעול בקרוב מאוד בגוש האירו ובבריטניה.

נכתב על ידי רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות