צרכני המונופול הגדול

10 במרץ 2000. בורסת נאסד"ק בניו יורק נוגעת בשיא בגובה 5,048.62 נק'. הרמה הגבוהה ביותר אליה הגיעה מאז הוקמה 28 שנים קודם בשנת 1971. בתוך שנה, מאותו רגע קצר שבו נגעה שיא, איבדה הנאסד"ק יותר מ-60% מערכה וחצתה את קו ה-2000 נק' בדרך למטה. כמות החברות המנפיקות הנפקה ראשונית לציבור (IPO) נעלמה. ועד היום, אותה בורסה טכנולוגית, לא עלתה את מלוא הנפילה ההיא. אפילו לא מחצית ממנה (כיום עומדת על כ-2,800 נק').

נזכרתי בנאסד"ק בגלל השיחה הגועשת על שוק אינטרנט לוהט. כמעט בכל יום מדווחת התקשורת על עסקת אינטרנט חמה נוספת שנסגרת. כמעט בכל יום היא מציפה ידיעות בעניין הערכות שווי נוסקות של חברות האינטרנט המובילות.

פייסבוק לבדה כבר מתומחרת בשווי גבוה מ-50 מיליארד דולר. חברות אינטרנט הפרטיות כמו טוויטר, גרופון, פורסקוואר ולינקדין זוכות להערכות של מיליארדי דולרים. ושלא נדבר על אפל עצמה שכבשה את השוק, בזכות הסופר-טנקר אייפון שלה ואפליקציות סלולר ידידותיות למשתמש.

והזרוע עוד נטויה.

שינוי מטרות הגלישה

זהו, שזה ממש לא בטוח. קיים הבדל משמעותי בין שנת אלפיים, לשנה הנוכחית: כמות הגולשים עלתה לאין שיעור (פי 8) מהכמות שהיתה בשנת 2000 (כל אדם שלישי בעולם גולש, לעומת כ-5% מהאוכלוסייה בשנת 2000), והדבר העיקרי שבולט הוא שמטרות הגלישה הוגדרו מחדש.

בשנת 2000 מטרות הגלישה היו אינפורמטיביות. חיפוש מידע בעיקר. ללא תשתית כלכלית, ללא ערך. כיום האינטרנט משמש זירת אינטראקציות חברתית כשיש מי שגוזר קופונים. פייסבוק גילה לעולם שקשרים חברתיים מועילים לעסקים, אם רק יודעים להשתמש בהם נכון. גילה שאם יודעים לנצל תנועות של משתמשים רגישים במרחב, עם צורך להגשמה עצמית (פירמידת מסלו), בעזרת ממשק משתמש פשוט ומרגש, ניתן לקדם עסקאות גדולות, ניתן להוביל קמפיינים ענקים וניתן לשווק הרבה ולהרבה. מהממשק הפשוט הזה, העסק כבר יתגלגל. זה בעצם מה שהבינו

חברות כמו waze, פורסקוור, זינגה, גרופון, לינקדין ואפילו יו טיוב, ונראה שהפוטנציאל ממשיך להיות גדול. נתונים שפירסם לאחרונה טל סנדרוני בקבוצת הפייסבוק "גורו יחסי הציבור" מלמדים עד כמה פוטנציאל הצמיחה ממשיך להיות גדול.

קחו למשל את יבשת אסיה, שמאכלסת יותר ממחצית אוכלוסיית העולם (כ-7 מיליארד תושבים יש בעולם). בעשור האחרון קצב גידול הגולשים עלה פי 7.3 מכ-114 מליון גולשים לכ-825 מליון בני אדם. ואם ביבשת הזו יש כיום כ-4 מיליארד תושבים שרק 825 מיליון מהם מחוברים לאינטרנט, אזי אין מנוס מצמיחה נוספת ברשת.

ואם היום שליש מהגולשים שמחפשים קשרים חברתיים, עושים זאת דרך הסלולר, כשהעולם עמוס בטלפונים סלולאריים: 5.3 מיליארד מנויים סלולאריים, כשאוכלוסיית העולם מונה 6.9 מיליארד בני אדם, תתארו לכם מה יכול לקרות מחר ברשתות החברתיות.

גם מבחינת נתח שוק של כמות החברות הפעילות יש הבדל משמעותי בין אז להיום. בעוד שכמות חברות האינטרנט שהיו פעילות אז היתה עצומה. מאות חברות דוט קום. אלפי חברות דוט כלום. כיום מדובר על עשרות ולרובן יש מודלים עסקיים ברורים.

לא עוד ספקולציה בנוגע למשתמשים עתידיים, ללא מוצר ומודל עסקי כלכלי ברור, אלא מניפולציה רגשית-כלכלית שיודעת לעשות כסף. יודעת ליצור תזרים.

השכל הכלכלי של הרשת

בשורת הרווח, האינטרנט הפך עסק חי. עסק נושם. עסק שכמות המשתמשים בו עצומה. עסק שקל יותר לתפעל אותו, שנוח יותר לשווק אותו ושמדי יום מתעצם.

בועת האינטרנט שהתנפצה בשנת 2000 לא הותירה חלל ריק. היא בסה"כ עשתה "שכל כלכלי". הטכנולוגיה המשיכה לעבוד, עולם המחשבים התפתח והאינטרנט התכנס למקום שהיה צריך להיות בו מלכתחילה. קיבל תפנית עסקית על בסיס ההנחות הכלכליות של אז: משתמשים. הרבה משתמשים.

אלא שהפעם מדובר על משתמשים שבעשור האחרון התרבו והדביקו אחרים. משתמשים שגילו שהם מעדיפים משתמשים אחרים - בעיקר אם הם מקובצים במקום מוכר אחד, בו יוכלו להכיר עוד משתמשים ולצרף עוד חברים.

האינטרנט החדש הוא בעצם מונופול ענק של מספר מותגי על אשר שולט על צרכים אנושיים בסיסיים. הצורך להיות שייך. ובמקום הזה כנראה שמסתתרות עוד הזדמנויות.

דבי קאופמן היא מחברת הספר "חלום של שוק" שמספר את סיפור בהתנפצות בועת ההיי-טק וראה אור בשנת 2003. סוחרת עצמאית בשוק ההון ועשויה להיות בעלת עניין במניות ובנושאים המוזכרים במאמרי.