אהוד ברק לא אהב את הכתבה שחשפה כאן את מחירי השעונים שעונדים אישי ציבור. ניחוש מושכל יהיה שהוא לא אהב את זה כי השעון הפרטי שלו כבש את ראש הטבלה עם לא פחות מ-142,000 שקלים.
אז "מקורביו" החליטו לנפק לציבור הסבר משכנע ביחס להר השקלים שסוחב השר על היד, ועשו זאת באמצעות פרשן פוליטי מסוים שעמו יש כנראה לשר (או ל"מקורביו" כמובן) קשר טוב במיוחד ופירסמו את הסיפור במוסף השבוע של עיתון "הארץ".
התעלמנו לרגע מהמסר שמעביר נבחר ציבור שמסתובב עם שעון ששוויו - גם אם לא עלה לו גרוש - יכול לפרנס שכיר במעמד הביניים למשך שנה, לקחנו את ההסבר של שר הביטחון, שינינו את התפאורה, הוספנו כיד הדמיון, והנה הסיפור לשיפוטכם:
היה זה חורף קשה במנהטן. אהוד ברק, קפוא מקור אך נחוש להשיג דיל טוב, הגיח מהרכבת התחתית אי-שם בלב הארלם. הוא בוסס בשלג עד שנבלע בחנות PAWN-, בית עבוט בעברית, השכונתית.
אחרי מקח וממכר קשים עם המוכר, הוא הצליח להחליף את אחד מעיטוריו הרבים בשעון יד של חברה עם שם שקשה לבטא, פטק פיליפ או משהו כזה, אבל לפחות עובד. כמה ימים אחר-כך, ואחרי שהשר כבר החליף את הרצועה שהריחה לא משהו, קלט אחד השכנים במעלית של אקירוב את השעון, וחשף בפני ברק את העובדה שעשה את עסקת המאה.
כפי שצוין קודם, הוספנו לסיפור הזה כיד הדמיון הטובה עלינו. השורות הבאות דווקא אינן דמיוניות אלא מופיעות בטורו של אותו פרשן. ה"מקורבים" סיפרו כי השר שילם בחנות שעונים משומשים בניו-יורק פחות מ-42 אלף שקל. ממש מחיר מציאה.
עכשיו רק נותר לתהות מה יגידו באקירוב כשישמעו באיזה חנויות מסתובב השכן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
