משחק הכיסאות: חילופי התפקידים של מנהלי ההיי-טק

משחק הכסאות: חילופי התפקידים של מנהלי ההיי-טק. מה חושבים המנהלים הבכירים בענף על החלטות הקריירה של עובדי ההיי-טק - זווית אישית.

חנן שניידר / שותף בקרן אגת: "פחות מעניין אותי לנהל עובדים"

אגת היא קרן לתחום מדעי החיים שהקים השר לשעבר דני נווה. את הקריירה שלו התחיל שניידר בחברת ‏Beta-O2‎‏. "הגעתי לחברה מדיסקונט שוקי הון", אומר שניידר. "היא השקיעה בקרן הראשונה של ויטהלייף ואני עזרתי להקים אותה יחד עם השותפים ד"ר אבי לודומירסקי וג'ף דייק.

‏"היו לי שאיפות להתקדם בתחום ההון סיכון, ודווקא בגלל זה בחרתי תחילה להשתפשף בתעשייה. כשעוברים מניהול להון סיכון, יודעים בדיוק מה המנכ"ל עושה. היום כשאני מגיע לחברה של אגת, אני אומר למנכ"ל: 'לא מדברים באוויר, תראה לי נתונים', ולעיתים לא נדירות, הנתונים לא עומדים מאחורי הדיבורים - ואז אנחנו יודעים על מה צריך לעבוד".

‏מבחינת הלחץ בעבודה, לשניידר קל יותר כאיש הון סיכון. "בשני המקרים אתה עובד הרבה, אבל בהון סיכון השעות גמישות יותר. כמנכ"ל אתה חייב לשמש דוגמה - כך למדתי בצבא וכך גם בתעשייה - אפילו אם מתחתיך עובדים האנשים הכי מוכשרים ואחראים. בהון סיכון אין יותר מדי התעסקות עם צרכים של אנשים, שהם לא תמיד קשורים למה שקורה בעבודה".

לדבריו, שינוי הקריירה הוא עניין אינדיבידואלי. "הון סיכון זה מה שאני אוהב לעשות אבל יש אנשים שהחלום שלהם זה להיות מנכ"ל של חברה. אותי פחות מעניין אותי לנהל עובדים. אבל צריך לזכור: אדם שמגיע מההון סיכון לתפקיד מנכ"ל, לא יהיה בהכרח מנכ"ל פחות טוב מאשר היזם. ואני גם לא בטוח שמנכ"ל יהיה בהכרח איש הון סיכון טוב. השפשוף בתעשייה נתן לי המון, אבל באתי מראייה רחבה וחזרתי אליה".

ג'ון מדבד / מייסד ומנכ"ל ורינגו: "אחרי 11 שנה התגעגעתי ליזמות, אז חזרתי"

ג'ון מדבד היה שותף בקרן הון סיכון יזראל סיד, שהפסיקה את פעילותה בשנת 2005. בשנת 2006 הקים את חברת ורינגו, והוא מנהל אותה עד היום. ורינגו מפתחת את הדור הבא של הרינגטונים ופלטפורמה לזיהוי קולי, ושווי השוק שלה ב-AMEX הוא 9 מיליון דולר.

"עוד לפני שהייתי איש הון סיכון הייתי יזם", אומר מדבד. "הייתי חלק מהצוות המייסד של שתי חברות בתחום התקשורת האופטית, Accent ו-Meret. לשתיהן היה סוף טוב. אבל לא הייתי המנכ"ל. היום זה שונה, אני מנהל את החברה שאני הקמתי. הרעיון היה שלי, וצירפתי שותף טכנולוגי".

* אז איך התגלגלת להון סיכון?

"יזראל סיד הייתה מעין סטארט-אפ. התחלתי את הקרן והבאתי את מייקל אייזנברג ואת האחרים. ב-1994, אחרי שהיית שותף בשתי חברות מוצלחות, חשבתי שהגיע הזמן להיכנס לתחום ההון סיכון. התמקדנו בהשקעות בחברות Seed".

* איפה יותר נהנית?

"אלו שני תפקידים שונים. אנשי ההון סיכון הכי טובים הם אלו שניהלו חברות ושמרו על היותן סטארט-אפים, אפילו כהון סיכון. העבודה בהון סיכון נפלאה ומאתגרת. פוגשים אנשים ואת החלומות שלהם. לפעמים עוזרים להם להגשים אותם. אני משווה את העבודה הזאת רק למיילדות".

* אז למה עזבת?

"אחרי 11 שנה התגעגעתי. אני אוהב לנהל את החברה, להיות עם הצוות. הייתה לי בעיה עם חברות פורטפוליו, כי עמדתי מהצד. אני רציתי למכור מוצרים, מגע עם לקוחות, ולא להיות רק המייעץ. אבל אני לא פוסל - אולי בעתיד אחזור להון סיכון, אבל אם כן - אעשה את זה יותר בצניעות".

* ואיפה עובדים יותר קשה?

"למנכ"ל יש יותר עבודה מאשר למשקיע. ההון סיכון ממוקם במעלה שרשרת המזון. כיזם, אין מצב לכישלון. כמשקיע, אם רעיון כלשהו לא עובד, אפשר למחוק. מה שלא אהבתי בעבודתי כאיש סיכון זה את המקרים שבהם התערבנו בחברות והחלפנו מנכ"ל. שנאתי את זה".

מני הוניגשטיין / מייסד ומנכ"ל Footbo: "מאז שעזבתי את הקרן, לא היה יום שבו התחרטתי"

מני הוניגשטיין היה שותף עצמאי בקרן ההון סיכון פיטנגו, והיום הוא מנהל את חברת הסטארט-אפ footbo שהקים עם אחיו. פוטבו היא חברת אינטרנט סביב תכנים הקשורים בכדורגל, והיא גייסה הון גם מפיטנגו. הוניגשטיין גדל בגרמניה, למד בהרווארד היסטוריה ומזרחנות, ובשנת 2004 הצטרף לפיטנגו.

"כשקיבלתי את ההצעה מהקרן, זה מאוד התאים לי", הוא אומר. "היה נראה לי שאפשר לשלב בתפקיד הרבה תחומים, ואני לא מצטער על כך. זו הייתה תקופה מדהימה שבה פגשתי אנשים מרתקים ולמדתי המון. אבל עזבתי אחרי ארבע שנים".

* מה היו הסיבות לעזיבה?

"זה כנראה משהו אישי - לא הייתי צריך להיות איש הון סיכון. הייתי צריך להיות יזם ולא ידעתי את זה. בנוסף, ההון סיכון משתנה ומצטמצם והוא לא דומה למה שהיה ב-1999, למשל. אבל ההחלטה להקים חברה התקבלה רק אחרי שמצאתי את הרעיון שתפס אותי. רק כשהיה לי רעיון מספיק מעניין כדי להגשים אותו.

"ניהול סטארט-אפ הוא פונקציה בודדה, אבל לא היה יום אחד מאז שעזבתי את ההון סיכון שהתחרטתי על המעבר - למרות כל הנפילות, המשבר והקושי לגייס כספים. התפקיד הזה, של לבוא לדירקטוריון של חברה כדי לשמוע על צרות של מישהו אחר, לא התאים לי - למרות שאני מוקיר תודה לפיטנגו".

* איזו עבודה קשה יותר?

"העבודה בתור יזם קשה יותר ולחוצה, וזה לא רק העניין של שעות העבודה. אבל כנראה שלא הייתה לי ברירה. אני מגיע ממשפחה של יזמים, גם מתקופות אחרות וגם מתחומים אחרים. ידעתי שאני רוצה משהו משלי - וגם אם נעשה אקזיט מוצלח הדבר הבא אחרי יהיה להיות יזם".

גיא סלע / מייסד ומנכ"ל SolarEdge: "הייתי דייג באלסקה אך התאהבתי בלהיות מנכ"ל"

גיא סלע היה שותף עצמאי בקרן ההון סיכון סטאר של מאיר בראל וכיום, הוא מנהל את החברה שהקים, סולאראדג'. החברה נבחרה בשנה שעברה לאחת מהחברות המבטיחות של "גלובס". "ההכשרה בהון סיכון הייתה מצוינת והיא עוזרת לי לקצר דרכים", הוא אומר.

* איך הגעת להון סיכון?

"אחרי הצבא הסתובבתי בעולם. הייתי, למשל, דייג באלסקה. אח"כ שבתי לשירות קבע למשך עשר שנים, שבמסגרתו ניהלתי יחידת מודיעין שמיזגה בין אנשי מודיעין ויזמים.

"כשהשתחררתי רן שחור, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל ואז שותף של מאיר בראל בקרן סטאר, הציע לי להצטרף. קפצתי למים, ובתוך שנתיים ישבתי בשמונה דירקטוריונים של חברות".

* מה הן התובנות המרכזיות מהתקופה ההיא?

"שצריך להישאר פתוח, ולא להתבלבל ולחשוב שאתה חזק. צריך לזכור שאתה שליח הכסף, שהוא לא שלך. למרות שכולם רוצים לפגוש אותך ולספר לך על הרעיונות שלהם, בסופו של דבר, אתה שומר ומנהל כסף של מישהו אחר. היום אני מבין את שני הצדדים. אני לא כועס על אנשי ההון סיכון כמו הרבה יזמים אחרים שלא מבינים את מערכת הלחצים סביב התחום. אני גם חושב שקל לי יותר לגייס הון, למרות שלא גייסתי ממשקיעים שהכרתי קודם".

* למה עזבת?

"אהבתי את העבודה, אבל החלטתי לעזוב ולהקים חברה משלי. התאהבתי ברעיון שאהיה מנכ"ל. זאת לא הייתה החלטה ספונטנית, זה הבשיל במשך זמן - גם החיפוש אחרי רעיון לחברה".

* מה שנאת בהון סיכון?

"לא שנאתי דבר. יש תסכול מסוים בלהיות שותף לאקט אבל לא לבצע אותו. להיות יועץ, כשמישהו אחר נוהג ואתה רב עם עצמך אם להתערב לו. אני לא אוהב להפריע, אבל מצד שני, למי שאוהב לעבוד, זאת פוזיציה שמייצרת תסכול".

איתן בק / שותף בקרן פיטנגו: "כשאני נתקל בחברה מעניינת, היזמות מדגדגת לי"

איתן בק עזב את עולם היזמות בשנת 2000, לאחר שעבד כמה שנים בתעשיית ההיי-טק ואף היה שותף להקמת סטארט-אפ אינטרנטי בארה"ב -Beautifulisland. "גייסנו כסף וישבנו במשרדים של קרן ההון סיכון שהשקיעה בנו. ככה התוודעתי לענף. כשחזרתי לישראל, החלטתי ללכת לכיוון הזה", הוא אומר.

אז הצטרף בק לפיטנגו, לאחר התלבטות מסוימת. "חשבתי הרבה על המעבר, אבל מה שהכריע את הכף היה ההבנה שעבודה בקרן הון סיכון היא מגוונת, והיא תאפשר לי לעבוד עם הרבה יזמים. ברור שיזם שמעורב בסטארט-אפ מצליח יכול להצליח בגדול, אבל אמרתי לעצמי: 'נעשה ניסיון'. עכשיו אני כבר 10 שנים בתחום".

* אתה מתחרט לפעמים על המעבר?

"לא, אבל לעיתים, כאשר אני נתקל בחברה מעניינת, אז זה מדגדג לי. בתחילת הדרך גם היה לי יותר קשה להתעלם מכל מיני תחושות - לדוגמה, חברה שפונה לכיוון שפחות האמנתי בו וחשבתי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר. אבל כשצוברים ניסיון בתעשייה ובעבודה עם יזמים, לומדים להשלים עם זה".

* המעבר הזה מתאים לכל יזם לדעתך?

"זה תלוי באופי, ובמה כל אחד מחפש בחייו. בתעשיית ההון סיכון צריכים להיות גמישים - לדעת איך עובדים עם יזמים שהם אנשים דעתניים וחכמים, וגם הניסיון שצוברים לפני הוא חשוב. לא כדאי לפנות לתעשייה הזו ישר אחרי שמסיימים את האוניברסיטה, שכן הרקע האופרטיבי חשוב. אבל גם ניסיון יזמי נרחב מדי עשוי להוות מכשול, שכן כשאיש הון סיכון בוחן יזם עם רעיון חדש הוא צריך להיות פתוח. מודלים וטרנדים משתנים, ולא תמיד קל לזהות כיוונים חדשים".

יואב לייטרסדורף / מייסד הקרן YL Ventures: "הניהול היומיומי היה משהו שפחות אהבתי לעשות"

יואב לייטרסדורף חצה את הקווים לפני ארבע שנים, לאחר שצבר ניסיון עשיר בתחום היזמות. "הקמתי שלושה סטארט-אפים לפני שהפכתי להיות משקיע ולפני שייסדתי קרן עצמאית", אומר לייטרסדורף. את החברה הראשונה הקים ומכר כבר בגיל 16, ואת שתי החברות הנוספות שהקים - מובוטה ואקסצ'יינג פת', מכר בהמשך.

"כיזם, 100% מהאנרגיה מופנית לדבר אחד בלבד. אבל כשהגעתי לגיל 30, החלטתי שאני רוצה לעשות כמה דברים במקביל, ולהשאיר את החותם על כמה מיזמים", אומר לייטרסדורף. "גיליתי שיש דברים שאני יותר טוב בהם ודברים אחרים שאני פחות טוב בהם, והניהול היומיומי הוא משהו שפחות אהבתי לעשות. אני טוב בצד של הפיתוח העסקי, והמעבר לתחום ההון סיכון מאפשר לי לנצל את הכישרונות שלי באופן אופטימלי".

* יש סיכוי שתחזור להיות יזם?

"קלוש. כעת יש לי את עבודת החלומות, והמעבר הזה הביא אותי למקום המושלם עבורי. בכל הנוגע לכסף, ברור שבתור יזם אתה לוקח סיכון גבוה לצד תשואה גבוהה, אבל רק מעט מהסטארט-אפים באמת מצליחים לעשות אקזיט. כשאתה משקיע, אתה מפזר את ההשקעה על הרבה חברות, ואם אחת מהן מצליחה אז אתה יודע שתעשה כסף - אם כי לא באותם ממדים".

אדן שוחט / שותף בג'נסיס: "גם בקרנות עובדים קשה"

אדן שוחט היה שותף לקבוצת היזמים שהקימה את חברת אטרניטי בשנת 2004 והיה המנהל הטכנולוגי שלה. בשנת 2007 היה שותף בהקמת פייס.קום, המפתחת פלטפורמה לזיהוי פנים.

* מה הביא אותך לעשות את השינוי בקריירה?

"ב-2007-2008 ניסינו לגייס חצי מיליון דולר להקמת פייס.קום, וזו הייתה חוויה משמעותית עבורי. זה היה מדבר, לא היה מי שישקיע בחברות עובריות. הרגשתי שאני מסתובב עם כובע של קבצן, ואף אחד לא זורק מטבע. לכולנו נשארו מטענים מהתקופה ההיא. ג'נסיס, שאליה הצטרפתי בהמשך, הייתה אמנם זו שאמרה 'לא' להשקעה, אבל יאיר שוהם, שותף בקרן, עשה זאת מהר ויפה, וזכרתי את זה לטובה".

שוחט עבד כיועץ חיצוני לקרן ג'נסיס עד שקיבל הצעה: "אדי שלו, ממייסדי הקרן, התקשר ואמר שאם ממילא אני עושה עבודות עבורם, למה שלא אצטרף. לא חשבתי על עבודה בהון סיכון, מבחינתי זה לא היה על הרדאר. הצטרפתי לפני כשנה כוונצ'ר פרטנר ובאוגוסט שעבר הפכתי לשותף".

* ואיפה יותר כיף?

"אין לי תשובה. בסטארט-אפ אפשר לחוות את האושר הכי גדול אבל גם את התהומות הכי גרועים של פחד ואת זה שאין כסף למשכורות. לא פחות גרועה היא האכזבה העצמית שאתה לא מצליח. אבל אז מגיעה העסקה הראשונה, המכירה הראשונה של 200 אלף דולר, וזאת שמחה ענקית".

* איפה העבודה יותר קשה?

"אתמול ב-1:30 בלילה עוד קראתי תוכניות עסקיות של חברות. גם בקרנות ההון סיכון עובדים קשה".

* תחזור להיות יזם יום אחד?

יש לי שלושה ילדים ביולוגים: אטרניטי, פייס.קום שם אני מעורב יומיומית, ודלבן, שהיא קרן אלגו-טריידינג שהקמתי. בג'נסיס אני לא מרגיש רחוק מהעשייה היזמית. כרגע יותר חשוב לי לסייע ליזמים לפתור את הבעיה של חוסר מימון בשלבי ה-Seed". לדברי שוחט, "מודל ההשקעה חייב להשתנות, עכשיו שחברות צריכות הרבה פחות כסף".

זהר גנדלר / מנכ"ל Beta-O2: "המעבר מהתעשייה להון סיכון הגיוני יותר מלהיפך"

זהר גנדלר הגיע לתפקיד מנכ"ל בטא-או2 מכיסא מנהל חממת הטכניון. בטא מפתחת לבלב ביולוגי מלאכותי המבוסס על השתלה של תאים מפרישי אינסולין מתחת לעור ויש לה שיטה מיוחדת להעברת חמצן לתאים, כדי לשמור עליהם בחיים. החברה נמצאת לקראת ניסויים קליניים ויש לה הסכם השקעה עם בוסטון סיינטיפיק.

"התגלגלתי לתפקיד בהון סיכון דווקא מהתעשייה", הוא אומר. "כשסיימתי את לימודיי בטכניון עבדתי בסטארט-אפ טאן קרמיקה שבגר מהחממה, גייס והקים מפעל. החממה הציעה לי להצטרף לשורותיה כמנהל פיתוח עסקי, וזמן לא רב אחר-כך הפכתי למנכ"ל. שימשתי בתפקיד זה 11 שנה. זו עבודה מעניינת, מאתגרת וכיפית. ההשפעה גדולה וזה מרתק וגם מלחיץ מבחינת גודל האחריות.

"היה לי טוב, ובמצב כזה קשה להחליט לעבור הלאה. ובכל זאת, בשלב כלשהו רציתי שינוי. עזבתי את החממה ועבדתי במשך ארבעה חודשים בקרן אינפיניטי כשהיא החליטה להקים פעילות ברוסיה. הגעתי למסקנה שחסרה לי העבודה הצמודה עם החברה ושאני פחות בנוי להון סיכון נטו".

לדברי גנדלר, תפקיד מנהל החממה הוא על התפר שבין המשקיע לחברה. "העבודה בשני התחומים היא מסביב לשעון. לכן צירפתי תמיד אנשים שאפשר לסמוך עליהם ושאני נהנה לעבוד איתם. בבטא יש אנשים יוצאים מן הכלל ברמה האנושית והמדעית. עם זאת, הגורם שהכריע את המעבר היה התמיכה של המשקיעים.

"הגעתי לחברה דרך ד"ר אבי לודומירסקי מקרן ויטהלייף, שהבטיח לי שהחברה חשובה לקרן ושהם יתמכו בה הרבה שנים. לדעתי, המעבר מהתעשייה להון סיכון הגיוני יותר מאשר הדרך ההפוכה. חשוב שאיש הון סיכון יכיר דרך הידיים איך עובדת חברה. חישוב ההחזר על ההשקעה הוא החלק הזניח".

אלון בלוך / מנכ"ל My Supermarket: "נוצרו אצלי תובנות על איך כדאי לגייס כסף"

אלון בלוך היה שותף בקרן ההון סיכון JVP לפני ששינה כיוון. הוא היה מנכ"ל משותף ב-WIX וכיום הוא מנכ"ל חברת הסטארט-אפ My Supermarket ונושא בתפקיד לא אופרטיבי בוויקס.

"עשיתי MBA באוניברסיטת קולומביה", מספר בלוך, "ואחרי שסיימתי, עבדתי בחברת הייעוץ מקינזי. אראל מרגלית הציע לי להצטרף לצוות בשנת 2000 והייתי על גג העולם. במשך שבע שנים עבדתי ב-JVP והשקעתי בחברות, אבל לא עשיתי דברים אופרטיביים 'בידיים'".

המעבר הראשון שלו לתחום התפעולי היה ל-WIX, לשם הגיע כשאדם פישר, לשעבר שותף ב-JVP והיום שותף בקרן האמריקנית בסמר, הציע לו את תפקיד המנכ"ל המשותף.

"הכרתי את היזמים ואדם ידע שאהבתי את החברה מרחוק. כשעזבתי את JVP לא רציתי להיות נציג בישראל של קרן אמריקנית מהסיליקון ואלי. דגדג לי לקחת תפקיד בחברת אינטרנט שפונה למשתמשי הקצה".

* המעבר בין המקצועות היה חלק?

"הוא היה חד, אבל כמנכ"ל של חברה יש יתרונות לזה שהייתי איש הון סיכון לפני כן. ראיתי הרבה יזמים ותוכניות עסקיות ולמדתי מה יותר טוב ומה פחות. ראיתי יזמים רבים שגייסו הון ונוצרו אצלי תובנות על איך כדאי לגייס כסף לחברה שעוד לא הוכיחה את עצמה.

"ניהול של חברת סטארט-אפ אינטרנטית מניב סיפוק מדהים. היכולת לעשות שינויים ולהזיז טרפיק היא מרתקת. אני אוהב לקבל החלטות מהר, ובקטע הזה אני נהנה יותר כמנכ"ל מאשר כאיש הון סיכון. כמשקיע בחברה בעיקר מפקחים עליה מרחוק".

* ואיפה עובדים יותר קשה?

"העבודה של מנכ"ל סטארט-אפ לא נגמרת. עבדתי קשה בתור איש הון סיכון אבל האחריות לא הייתה עליי אלא על המנכ"ל של החברה שהשקענו בה".

לדבריו, הוא הביא איתו מטען לא מבוטל לכיסא המנכ"ל מתפקידו הקודם: "למדתי איך מציגים דברים לדירקטוריון החברה. למדתי איך בוחרים לפנות למשקיעים הכי מתאימים לחברה והיום אני גם מבין איך היזמים מסתכלים על המשקיעים. לא כל אנשי ההון סיכון מסתכלים על הדברים החשובים בחברה".

* מה לא אהבת במקצוע ההון סיכון?

"לא אהבתי לשבת במגדל הפיקוח. לא אהבתי את זה שכולם רוצים לפגוש אותך, שצריך להגיד 'לא' להרבה חברות שפוגשים, כי זה יכול להוביל להתנהגות לא טובה".

בפרויקט השתתפו: שמוליק שלח, בתיה פלדמן, צחי הופמן, גלי וינרב, נועה פרג, רועי גולדנברג וגתית פנקס