אסד ונסראללה לא מעניינים

בשבועיים האחרונים הכותרות בעיתונים העלו שוב לתודעה הציבורית את אתר וויקיליקס. ההדלפות ממנו ייצרו כמה טלטלות מביכות במקרה הטוב ומדאיגות במקרה הרע: התבטאויות בעלות גוון גזעני בין פוליטיקאים, חשיפה מפתיעה על הנכונות של יו"ר מועצת יש"ע לוויתורים טריטוריאליים, והערכה של בכיר במערכת הביטחון שבעימות הבא עם חיזבאללה ייפלו מאות טילים על תל-אביב - אלה הן רק 3 דוגמאות.

"התיק הישראלי" של וויקיליקס, שהולך ונחשף בפני הציבור הישראלי, מצליח גם להגיר דמעות בקרב לא מעט אנשים - בין אם מתגובות זעם או מתוך ייאוש על התנהלותם של קברניטי המדינה.

ללא קשר לעמדות הציבור כלפי מושאי הכתבות - אהוד ברק, בוז'י ועמיר פרץ - מה חושבים הישראלים על האמינות של המקור? האם וויקיליקס נתפס בציבור כגוף אמין ואף חשוב, או ככזה שמעוות את המציאות כדי לתפוס כותרות ופועל מתוך אג'נדה מסוימת?

תשובות לשאלות אפשר לקבל מניתוח הדיונים במדיה החברתית בישראל מהשבוע האחרון שדיברו על ההדלפות של וויקיליקס. לצורך הבדיקה, התעלמנו לחלוטין מהאמוציות שמבוטאות כלפי הסיפור שנחשף והתמקדנו רק ב"שליח" - מה הישראלים אומרים על ויקיליקס? האם הם נוטים להאמין למקור המסתורי הזה שפרץ לחיינו רק לפני שנתיים, או שמא הם מתייחסים אליו בחשדנות, מאשימים אותו בהטיה, ולא לוקחים אותו באותה רצינות שלה זוכים העיתונים בארץ?

התוצאה מגלה תמונה מורכבת. במרבית הדיונים אין התייחסות לוויקיליקס עצמה אלא רק לסיפור שנחשף - מה שמגלה שהמקור הזה נתפס, באופן כללי, כאמין. ואולם, בפילוח לאתרים שמאופיינים בקהל דתי ולאומי (דוגמת "רוטר" ו"בחדרי חרדים") אפשר בהחלט למצוא ביקורות נגד וויקיליקס, שמתואר כמגמתי נגד ישראל, לא מאוזן, ובעיקר ככזה שלא יבחל באמצעים, לרבות פגיעה בביטחון המדינה ובשליחיה, כדי להגיע לסקופּ.

אתרים אלה ריכזו את עיקר הדיונים סביב הדברים שאמר, לכאורה, מזכ"ל מועצת יש"ע. בין התגוהות ניתן היה למצוא תגובות כמו "יכול להיות שוויקיליקס ממניעים שלהם משנים פה ושם את המברקים... אני לא מאמין לכל מה שוויקיליקס אומרים... מספיק זמן בשביל ישראלים פוסט ציוניים שעובדים בוויקיליקס לשנות משהו פה ושם כדי לקדום לבעיות", "ככה על בסיס שמועות שקריות גודעים קריירה ועוד מוויקיליקס האנטישמי הזה, שקרן מוכח", ו"מעניין איזה שקרים ובגידות האמריקנים נוהגים כלפינו, למה את זה לא מפרסמים!!!".

מרתק לא פחות לבחון את "היקף הרעש" שיצרה כל אחת מהסערות סביב הסיפורים שהודלפו על-ידי וויקיליקס. האירוע התקשורתי שעורר הכי הרבה הדים היא התיאור של עמיר פרץ על-ידי בוז'י הרצוג באוזני דיפלומט אמריקני.

העובדה הזו מדהימה מכמה סיבות: ראשית, השניים מיהרו להיפגש ולשדר אווירת עסקים כרגיל, בניסיון להחניק את הסיפור. שנית, מדובר בהקנטה בין שני פוליטיקאים משופשפים, באחת המפלגות הקטנות והשוליות במפה הפוליטית כיום.

אבל הסיבה אולי הכי מדהימה (ומדאיגה) היא בשעה שמאות אנשים השתתפו בדיון לוהט שהפך לוויכוח עדתי על עוולות היסטוריות, הפצצות האמיתיות שחשף וויקיליקס נדחקו לשולי הבמה.

סיפורים כמו ההערכה ב"מוסד" על מלאי הטילים העצום של החזבאללה, ועל העובדה שאסד הורה לצבאו להיערך לקראת שיגור טילים כימיים לעבר ישראל, בעקבות תקיפת הכור הגרעיני בספטמבר 2007.

בשבוע האחרון הופיע שמו של בוז'י (בכינוי הזה, אגב) בלא פחות מ-40% מכלל הדיונים על וויקיליקס במדיה החברתית. אלו כללו טוקבקים לכתבות, בלוגים, סטטוסים בפייסבוק וציוצי טוויטר. גם אם מרחיבים את החיפוש לכל החודש האחרון, פרשת בוז'י-פרץ מאפילה על כל הדלפות וויקיליקס האחרות, בכל הקשור להיקף השיח שהן מייצרות.

הסערה האישית-עדתית סביב סיפור פרץ-בוז'י מובילה את השיח במדיה החברתית לא רק במספר הדיונים שהיא מציתה, אלא גם בעוצמת האמוציות בעד ונגד, ובאורכה הלא נגמר של שרשרת התגובות.

רק מקצתן, אגב, בכלל מתייחסות לאמינות המקור ולהסתמכות על וויקיליקס. אלה שכן מזכירים אותה, חלוקים בדעותיהם: ניתן למצוא תגובות כמו "בוז'י אוהבים ומעריכים אותך, ברור שהדברים עוותו", ומן הצד השני תגובות כמו "מזל שיש את וויקיליקס!!! ואני עוד חשבתי לתמוך בו לראשות העבודה".

מהסיפור הזה אפשר ללמוד קודם כל שמדינת ישראל - בערב יום ההולדת ה-63 שלה - היא עדיין מקום רווי מתחים עדתיים. שנית, שהנטייה הטבעית היא להתעסק בצהוב, בהשמצות ובפוליטיקאים שהם חלק מהנוף היום-יומי שלנו.

פרץ ובוז'י מייצרים, יחד ולחוד, כותרות על בסיס יומי. חשיפה על תוכניות יום הדין של נסראללה ואסד חשובה עשרות מונים, אבל בהיעדר תגובות אמיתיות לסיפור העלום הזה - הוא נשאר בפינות המאובקות של הרשת.

ולסיום, אי-אפשר להתעלם מתחושת המיאוס הכללית שעולה כלפי הפוליטיקאים המקומיים, כפי שמטיבה לתמצת ההודעה הבאה:

 ויקיליקס פוליטיקאים