מדינת הנדל"ן שצמחה סביבי

1. תל אביב הצליחה, בעיקר מאז ימי חולדאי, לכך שנוהרים אליה עשירים מכל העולם לקנות בה נדל"ן. עיר שהחלה בחולות היא היום נכס נדל"ני לתפארה. בכל מקום שהולכים אליו מדברים על מטר רץ, על אדמה שקנו או מכרו, על איך מוסיפים חדרים לדירת ארבעה חדרים כדי להשכיר בהון עתק פינות קטנות למגורי תאומי תרנגולות.

הארץ כולה אחוזה פעלתנים מלאי מרץ, חובקי עולם, מוכרים וקונים אדמות, צועקים מחירים, קונים דירות, מרפסות, משכירים חנייה מתחת לבתים שהתמזל מזלם ונבראו על עמודים. לא עובדים פה עוד. הסינים יותר טובים בעבודה. הישראלים מוכרים וקונים דירות. מול כל חמדת בנייה מפעם - אם אין חובה לשמרה - בונים מגדלים שחלק מדירותיהם מושכרות במחירים גבוהים ליהודים שרוצים לבקר כאן, אולי כדי לדעת איך מנפחים בועות. עם הספר נהיה עם הבועות.

אין בעולם מקום שבו כל כך הרבה אנשים רוצים להשקיע את עתידם על משכנתא שאותה הם משלמים כמחצית חייהם במקום לשכור דירה, אפילו ביוקר לזמן מה, בכדי ליהנות מן החיים, לטייל, ולא לעבוד בשביל הבנקים למשכנתאות שמחכים שתשתעבדו להם.

נכון שיש מחסור בדירות להשכרה, אבל ניתן עדיין למצוא דירות כאלו מחוץ לערים הנחשקות. אם לרוב הישראלים יש מכונית, מה רע להתגורר קרוב העירה, להתענג על חמודותיה, ולהשתמש בכסף שיש או שנתנו ההורים, או ממכירת נדל"ן למשל, כדי לחיות? אשר על כן, מוטב חיים על פני נדל"ן המשעבד עצמו לדעת לכל החיים.

2. כאשר הייתי נער, העיר תל אביב הייתה פרוור של יפו.

היו בה בתל אביב בתים נאים ורוב התושבים שכרו דירות. מאוחר יותר מכרו מגרשים בעשר לירות באגרובנק שנקראת היום חולון. חלמו על כבישים וגנים וחיו. אנחנו שהיינו טיפשים לא קנינו נדל"ן.

כשגירשו הטורקים את תושבי תל אביב ב-1917 עקרה משפחת אמי לסביבות פתח תקוה. רצו למכור לסבי החולה מגרש והוא אמר שהוא לא עלה לארץ כדי לעסוק במסחר.

חלפו שנים. ב-1940 הלכתי עם אמי שהייתה מורה ברחוב דיזינגוף שהיה אז לא מרוצף. במגרש שהיום עומד תיאטרון "בית לסין" בפינת פרישמן היה בור ענק ששתלו בו ירקות. העובדות היו עולות חדשות שזה עתה הגיעו מגרמניה ואוסטריה והן הלכו תוך כדי שירה עזה מבית הפועלות, ליד מה שהיום היא עיריית תל אביב. בחום הגדול בקיץ, אדומות מן השמש, הן שרו שירי עמל ויזע.

ליד הבור עמד אז איש שמן וחביב שאמר לאמי - אני הייתי בן עשר - שהוא רוצה להודות לה על שהעלתה את בנו אחרי שנשאר שלוש שנים בכיתה ד'. 'קחי את המגרש הזה, שלמי מאה לירות, ושיהיה לך לבריאות'. אמי זכרה מה אמר אביה בפתח תקווה ואמרה שהיא לא סוחרת. 'אבל זה בזול', הוא אמר. אמרה 'אז מה?' אמר, 'ביררתי, את מרוויחה שבע לירות לחודש, בעלך מרוויח שמונה, אם תשלמי לירה לחודש יהיה בסדר'. זה כמובן נגמר בלי מגרש.

מאז הישראלים למדו משהו. אני לצערי לא.

הייתה לנו פעם אחת ב-81 שנותיי דירה והפסדתי אותה. חכם גדול לא הייתי. אבל אני חושב על הטובים ממני. אני קורא שאנשים שיש להם שתי דירות ייאלצו לא לקבל משכנתא. זה משהו. מצד שני, הנדל"ן שכולם מתאווים בו הוא שיא הכיעור. מעולם לא בנו בתים חדשים מכוערים יותר מאשר בתי תל אביב רבתי החדשה. אולי התיירים באים לראות את פלאי האדריכלות הישראלית העכשווית בשיא קלונה.

3. אם מישהו מקוראי רשימה זאת יעלה לאחד הגגות באזורי צפון תל אביב שמעבר לשיכון ל', סמוך לרמות האביבים למיניהם, יראה דימוי מוגדל של בית קברות. כל הבתים שנבנו על נדל"ן יקר נראים אותו דבר. עשו אותם באותו שטאנץ. כולם כמעט באותו גובה, במטוס לעבר שדה דוב הם נראים כגוש קברים זהים ומוגדלים.

גם לחילונים יש הרגשה שאולי הדתיים יודעים משהו ושיש משהו אחרי המוות. לכן צריך להישאר שלם בקבר. שבעה מיליון זה הרבה נדל"ן. אחרי זמן מועט הגוף נמק בקבר. מה שנשאר אלו עצמות. חרדים מחפשים את העצמות האבודות היהודיות אף אם הן פלישתיות יווניות.

אם כל אחד רוצה שהעצמות שלו תגענה לשמיים, הוא לא יתרום חלקי גוף לאחרים. לכן ישראל היא מספר אחרון בתרומת איברים. החלו כבר לקבור בקומות. זהו עניין נדל"ני מאוד. למיליוני המתים - ובעוד עשרים שנה יהיו הרבה יותר מועמדים למות (כי זו דרכו של עולם) יאלצו לבנות לתוך הנדל"ן של אדמת המתים הרבה קומות. מינימום עשרים קומות לחלקה. ליד המצבות ייאלצו לכרות מנהרות למעליות, שיורידו ויעלו אל יקירי המתים.

בתנ"ך העברי אין מוזכר כלל עניין העולם הבא וחזרת המתים. בימים ההם מעפר באו ואל עפר שבו. אשר על כן מניין ייקחו את הכסף לבנות קברים רבים כל כך, שיהיה ניתן להגיע אליהם במעליות? ומי ישלם את המעליות, העולם הבא המובטח לבני עמנו אינו נדבן כספים ידוע.

בימי בית שני, שנה אחרי מות יהודי היו מוציאים את העצמות ומכניסים אותן מעורבבות לקטקומבה או לתיבה. הייתה הנחה שאלוהים יידע את מי יעלה ואת מי לא. בשביל זה הוא אלוהים.

באמריקה הגדולה פי יותר ממאה וחמישים מישראל אולי לא רוצים לכסות את כל הנדל"ן הלאומי בקברים. וכיוון שגם חלק מהרבנים ובוודאי הנוצרים יודעים שמה שיגיע בסופו של דבר לשמיים תהיה הנשמה, ולנשמה כידוע אין גודל כי היא שכנה בתוך מוח שכבר מזמן אחזה בו רימה ותולעה, אזי בארצות הברית שורפים את הגופה כמו שעשו העברים הקדמונים למשל לגופתו של המלך שאול.

שריפת הגופה הוא הפתרון הנדל"ני הכי מתאים למדינת ישראל. יישאר נדל"ן לבועות. יהיו גנים, בריכות מים, בתים יפים. אנשים יקבלו את יקיריהם, שאיבריהם יילקחו לסייע לחיים, כי הרי הצלת נפש אחת דוחה אפילו שבת. או אז, אדם שיקיריו נשרפו יקבל אפר. את אפר המתים יפזרו בים, או בכל מקום שהז"ל אהב להיות בו והכול יבוא על מקומו בשלום.

ישנו בארץ מקום שבו שורפים גופות לאלה החפצים בזה. ככה נמלא את הנדל"ן בחיים. אפילו יהיה רווח בין אנשים. יטעו עצים. השמיים יתמלאו בנשמות שאין להן נפח ולא משקל ויבוא שלום על ישראל.