עו"ד ישראל פרי, שהורשע בגניבה מלקוחותיו בפרשת הפנסיה הגרמנית ומרצה עונש של 10 שנות מאסר, אשם בעבירת גניבה בידי מורשה ולא רק בקבלת דבר במירמה, ועונשו לא יקוצר - כך קבע הבוקר (ב') הרכב מורחב בן 7 שופטים של בית המשפט העליון, בפסק הדין במסגרת הליך דיון נוסף שהתקיים בעניינו של פרי.
השופטים, ובראשם השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, אישררו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת זה שניתן במסגרת הליך הערעור בעליון.
פרי הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה, עבירות ביטוח ושיבוש מהלכי משפט, בהיקף של 320 מיליון מארק גרמני מכ-9,000 לקוחות, לאחר שנים ארוכות של חקירה ומשפט בפרשת הפנסיה הגרמנית.
לפני כשנתיים דחה הרכב של 3 שופטי בית המשפט העליון, בראשות השופט אדמונד לוי, את ערעורו. בעקבות זאת הגיש פרי הן בקשה לדיון נוסף, שנענתה על-ידי השופט אליעזר ריבלין, והן בקשה למשפט חוזר, שנדחתה לפני כחצי שנה.
הדיון בהרכב המורחב, שהוכרע כעת, התמקד בטענתו של פרי כי נוכח נסיבות המקרה הוא היה צריך להיות מורשע בעבירת קבלת דבר במירמה ולא בגניבה בידי מורשה.
"ניתן לקבוע כי פרי השתלט על רכוש לקוחותיו באמצעות התנהגות תרמיתית, תוך ניצול יחסי אמון שנרקמו בין הצדדים; הוא סטה מההסדר המוסכם בינו לבין לקוחותיו, ושילשל את כספי הלקוחות לכיסו מתוך כוונה לשלול אותם לצמיתות", כתבה השופטת פרוקצ'יה. "בדרך עקלקלה ונפתלת הוא נטל מרכוש הלקוחות, ובכך גרם להפחתה בסכום הרנטה שהגיעה לידי הזכאים. מעשיו מקיימים את תנאי העבירה של גניבה בשליחת יד וכן את יסודות העבירה של גניבה בידי מורשה".
המוטב האחרון
סנגוריו של פרי, עורכי הדין צבי אגמון, ישראל וולנרמן, פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופ' עמרי ידלין ואורי שורק, טענו כי פרי לא יכול היה לגנוב את הכספים, שכן הוא השיג אותם עבור לקוחותיו בתוכנית הפנסיה.
ואולם, השופטים קבעו כי "כאשר אדם מקבל לידיו נכס באמצעים פסולים, ומתלוות להעברת הנכס הוראות האמורות לשרת רק את טובתו וצרכיו של מקבל הפיקדון - הרי באספקלריה של עבירת הגניבה, נותר בעינו אינטרס רכושי של המפקיד ביחס לנכס. בנסיבות אלה יש לראות את הנכס כ'פיקדון' לצורך העבירה; ובמקרה של שליחת יד, עשויה להתגבש עבירה של גניבה בשליחת יד על-ידי המחזיק בפיקדון".
לדברי פרוקצ'יה, פרי הוא הבעלים והמוטב האחרון בשרשרת החברות שהקים במסגרת פרשת הפנסיה הגרמנית, ואף שפעל כשלוחם של הלקוחות, למעשה "ניהל עם עצמו את המשא-ומתן לקביעת תנאי ההלוואה ופרמיית הביטוח, ובעשותו כך פעל תוך ניגוד עניינים שאין למעלה ממנו, והפר את חובת הנאמנות שאותה חייב הנאמן כלפי שולחו". פרי, נקבע, חטא בשורה ארוכה של מצגי-שווא ואי-אמירת אמת.
פרמיות מופרזות
השופטים פסקו עוד כי "ככל שהפיקדון מלווה בהוראות שניתנו לנפקד או למורשה המבטאות אינטרס רכושי כלשהו של מפקיד הנכס, או של אדם אחר בעל אינטרס רכושי מוגן - כך הפרתן על-ידי הנפקד או המורשה, תוך פגיעה בבעל האינטרס, עשויה להוביל לקיום גניבה בשליחת יד וגניבה בידי מורשה".
מאידך, "כשתנאי ההתקשרות הנלווים למסירת הנכס מופרים, אך לא כרוכה בכך כל פגיעה שהיא באינטרס הרכושי של מפקיד הנכס או של אדם אחר בעל אינטרס רכושי מוגן, כי אז לא תתהווה עבירת גניבה, גם אם מעשה ההפרה כרוך בפגיעה ביחסי האמון בין מעביר הנכס לבין מקבלו".
השופטים דחו את בקשת פרי להגיש ראיות נוספות, וקבעו כי הליך הדיון הנוסף איננו המסגרת המתאימה לכך, וכי בקשתו למשפט חוזר נדחתה זה כבר. לפיכך, פסקו על בסיס התשתית העובדתית שנקבעה בערכאות הקודמות.
לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה הצטרפו יתר שופטי ההרכב, השופטים מאים נאור, אשר גרוניס, אסתר חיות ויצחק עמית, וכן השופטים יורם דנציגר וסלים ג'ובראן, שישבו בתיק גם בשלב הערעור בעליון.
השופט עמית הוסיף כי "שקרים ומצגי-שווא הביאו לכך שהלקוחות קיבלו פחות כסף ממה שיכולים היו לקבל, בשל גביית פרמיות ביטוח מופרזות עבור ביטוח שלא נעשה בפועל. המקרה שבפנינו אינו שונה מהותית מאותם מקרים של עורך דין השולח ידו בכספי לקוחו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
