המירוץ למיליון

בסיפור ההיסטורי נוטים לרוב להדגיש את האלמנטים הפוליטיים, החברתיים, הצבאיים והדתיים. הרבה פחות מובלטים כוחם של המדע, האמנות וגם הכלכלה כגורמים משפיעים על ההיסטוריה, ולא תמיד בצדק.

מהבחינה הזו, של היכרות עם השפעת התחום הפיננסי על ההיסטוריה האנושית, יכול לסייע הספר "עלייתו של הכסף" שמטפל באירועים שונים באופן קצת אחר. למשל, עובדה ידועה היא שהכרעה במלחמות מושגת לא רק הודות לאומץ ליבם של לוחמים וכישרונם של מצביאים, אלא גם בגלל זמינותו של כסף כדי לשלם את שכרם. כך, הרוטשילדים הם דוגמה טובה בהקשר של הקרב בווטרלו. עם חזרתו של נפוליאון מגלות, נתן רוטשילד הימר כי אירופה הולכת לעוד מלחמה ארוכה והצטייד בכמות גדולה של זהב, מתוך הבנה שהצדדים הלוחמים יזדקקו לו למימון צבאם. אבל הכרעת המערכה בקרב בן יום אחד מצאה אותו במצוקה קשה. בסוף הוא דווקא נחלץ ממנה בזכות המידע המוקדם שברשותו על תוצאות הקרב - הוא קנה איגרות חוב בריטיות שהיו במחיר שפל, רגע לפני שעלו עם היוודע ההכרעה המהירה לטובת בריטניה.

לצד הפיננסי הייתה גם השפעה רבה במלחמת האזרחים האמריקנית. כיבוש הנמל שאפשר למדינות הדרום להעביר את אגרות החוב שהפיצו, כמו גם הכותנה, לאירופה, היה מבחינתן מכה קשה לא פחות מההפסד המכריע בגטיסברג, פנסילבניה.

כשלים בחשיבה של משקיעים

על השפעות בטווח היותר הארוך, אנו למדים מהמקרה של הכיבוש הספרדי בדרום אמריקה. אמנם אנו מכירים היטב את הרווח הגדול שהגיע לכתר הספרדי ממרבצי הזהב שהתגלו שם, במחיר דמים רבים (של האינדיאנים), אך מה שידוע פחות, ומתואר יפה בספר, הוא שזמינותו של "כסף קל" מנעה את התפתחות המערכת הבנקאית במשך זמן רב והמדינה שקעה בתהליך של ניוון, בזמן שמדינות אחרות באירופה התפתחו מאוד בתחום זה. אם תרצו, הרי זהו המחיר ששילמו הספרדים על הכיבוש הברוטאלי והג'נוסייד שהם יזמו בעולם החדש.

מעבר לדגש המעניין על השפעת הכלכלה במאבקים, הספר מציע לנו היכרות עם הולדת התחומים הפיננסיים השונים, כמו האג"ח, שנוצר כתוצאה ממלחמות בין ערי המדינה באיטליה, או הדאגה לאלמנות כמרים סקוטים שיצרה את ענף הביטוח המוכר היום.

גם מדיניות הרווחה, אותה מדיניות סמי-סוציאליסטית, כמה מפתיע, לא נהגתה בראשונה בידי ממשלת שמאל, אלא היה זה אוטו פון ביסמרק השמרן שיצר אותה בגרמניה.

אבל לא רק סיפורים ומידע מספק "עלייתו של הכסף", אלא גם תובנות מעניינות.

כך למשל, בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא בכל המשברים הנפגעים העיקריים הם היותר חלשים. ההיפר-אינפלציה בגרמניה של תחילת שנות ה-20 ובארגנטינה של סוף שנות ה-80 דווקא פגעה קודם כל בבעלי הנכסים. הם כמובן לא היו הנפגעים היחידים. אם פה מתלוננים על עליות מחירים, תארו לכם את שהתרחש בארגנטינה, כשבאמצע קנייה בסופר, הכריזה הודיעה לצרכנים כי כרגע עלו כל המחירים ב-30%. טוב זה לא נגמר.

מסקנה מעניינת אחרת, רלוונטית במיוחד לאחר המשבר האחרון. בניגוד למה שמקובל לחשוב, נדל"ן אינו השקעה בטוחה יותר ממניות. הרי אם למשל הדייר פוטר ממקום עבודתו, תרחיש שכיח בתקופות מיתון, הוא יתקשה הרבה יותר לשלם משכנתא ומתוך כך גם יסתכן באיבוד הנכס כולו.

ובעניין זה, הספר עוסק גם בכשלים בחשיבה של משקיעים כחלק מההסבר למשברים הכלכליים, כמו למשל הסתמכות על צעדי ההמון, בהנחה שרבים יודעים טוב יותר ממעטים.

אז האם נמצאה נוסחת הקסם לחיזוי משברים? כנראה שלא, גם הסופר מודה בקושי הזה. או אם תרצו, כמאמר הבדיחה - כלכלני מאקרו הרי חזו תשעה מתוך חמשת המשברים האחרונים, כך שיש על מי לסמוך.

"עלייתו של הכסף" מאת ניל פרגוסון, הוצאת עם עובד/ספריית אפיקים, 273 עמ'. תרגום לעברית: יאיר לוינשטיין