המשקיעים הולכים להיות מופתעים

למדינות רבות יש לא מעט סיבות טובות להעלות את הריבית. הבעיה שאף אחת מהן לא ממש הולכת עד הסוף, מצב שמקשה על המשקיעים בשווקים מסביב לעולם לנחש איזה נגיד יעלה את הריבית, לכמה ומתי.

כשברקע תחזיות כלכליות אופטימיות של גופים כמו OECD וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), העלאת ריבית היא דבר מתבקש שהבנקים המרכזיים יכולים וצריכים לעשות. הורדת הריביות לשפל היו הכרחיות לבלימת המשבר הקשה שהכה את הכלכלה הגלובלית, אך כעת זמנו חלף.

הריביות אכן עולות בעיקר בשווקים מתפתחים אך גם במדינות מפותחות (כולל בגוש האירו שנמצא במשבר חוב קשה). ארה"ב ובריטניה אמנם יוצאות מהכלל, אך גם שם נשמעות קריאות להעלאת הריבית, אפילו של גורמים בתוך הפד. רק יפן, בגלל האסונות שפקדו אותה בשנה האחרונה, נמצאת כרגע "מחוץ למשחק".

האמנם מתבקש? ובכן, הדברים לא כל-כך פשוטים. יש לפחות שלוש סיבות טובות להעלות את הריביות בעולם היום ומהוות גם סיבה טובה להשאיר את הריבית על כנה:

1. שיפור בתחזיות הצמיחה המהווה הזדמנות להפוך את שיעור הריבית לנורמלי יותר עם מינימום זעזועים לשווקים. מדד מנהלי הרכש העולמי רשם בשלושת החודשים האחרונים האטה חדה ולמעשה ירד לשפל מאז החלה ההתאוששות באוגוסט 2009. המדד המשולב של OECD מצביע על עלייה בצמיחה בצפון אמריקה, סין ורוסיה. עם זאת, ברוב מדינות האיחוד האירופי יש קיפאון או האטה. מדינות רבות שהעלו ריבית נאלצות לבחון כעת את ההשלכות הכלכליות וקיים הספק שהתחזיות האופטימיות שהזכרנו אכן יתממשו.

2. חשש מהתפרצות אינפלציונית בגלל התייקרות הסחורות והריבית הנמוכה מדי למשך זמן ארוך מדי. כיום יש ויכוח גדול לגבי מה זו בכלל אינפלציה. האם לכלול בה מזון ואנרגיה כפי שעושים האירופיים או לא כפי שנוהגים האמריקנים. ההגיון שעמד מאחורי ניכוי הסעיפי המזון והאנרגיה מהמדד היה שהם תנודתיים, אולם בשנים האחרונות הם התייקרו באופן מגמתי יותר. הרמות הגבוהה אליהן הגיעו גורמת לאחרונה לתנודות חריפות במחירים ולכן לא ברור עד כמה נדרש כעת צמצום מוניטארי.

3. צעד מאזן במדינות שמתקשות להקטין את הגירעונות התקציביים שלהן. בסעיף זה יש את הבעיה הקשה ביותר. הצמצום נחוץ כדי למנוע הורדות דירוג וזינוק בעלויות האשראי (אפילו בארה"ב, שקבלה לאחרונה "אזהרת רווח"). דירוג האשראי מהווה תנאי חשוב לשיקום אמון המשקיעים. אולם, צמצום מקטין את הביקושים לתוצר המקומי ובהרבה מדינות החברות והצרכנים לא חזקים מספיק כדי למלא את החסר. מדינות שמתמודדות עם מטבע מקומי חזק, המייקרים את הייצוא, הבעיה קשה שבעתיים. לכן, גם אם הממשלה מתקשה להוריד את הגירעון, לא בטוח שהעלאת ריבית היא הכלי הנכון לטיפול במצב.

השיקולים הללו מגלמים בתוכם סתירות פנימיות, שקשה להתמודד איתן. כמעט בכל מדינה נחוצה קומבינציה אחרת עם הכלים שעומדים לרשות המדינה והדבר מקשה על הכלכלה הגלובאלית כקבוצה להתאושש. זו תוצאה גורפת של עידן הגלובליזציה בו אנו נמצאים.

לכן, עומדת לפנינו תקופה ארוכה, מאתגרת, יצרית ותזזיתית. יותר מבעבר, הבנקים המרכזיים יצטרכו לשקלל גורמים שאינם מתיישבים זה עם זה בכול פעם שיבחנו את גובה הריבית. לא פעם תינתן פרשנות יצירתית לגורמים השונים כדי להתאים אותם לקו המוניטארי הרצוי.

השווקים, הפועלים לפי תחזיות מוקדמות, ימצאו את עצמם מופתעים פעמים רבות.

רונן מנחם, ראש יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, סקטור ייעוץ פיננסי, החטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ, בנק מזרחי טפחות