מועדון החברים של סם ואסתר

1. זוכרים את דיק גראסו? אל תרגישו בנוח אם לא. הרי עברו שמונה שנים מאז נאלץ גראסו, אז היו"ר הכל יכול של בורסת ניו יורק, להתפטר לאחר שחבילת השכר שלו, בסך 139 מיליון דולר, נחשפה.

גראסו, כך התברר, ריפד את עצמו במשך שנים בחבילות שכר מפנקות, עד שהעניין נחשף והוא נבעט החוצה. אסתר לבנון וסם ברונפלד אינם גראסו, אבל במשך השנים הם הפכו לאנשים החזקים בבורסה שעושים ככל העולה על רוחם, כשהם מגובים בדירקטוריון צייתני שהפך למועדון חברים ומורכב מבעלי תפקידים בגופים עליהם הבורסה מפקחת.

במקרה של חברה ציבורית אחרת, הנורמות של ממשל תאגידי בבורסה היו מביאות את רשות ניירות ערך, לנקוט צעדים. אבל כשמדובר בסם ואסתר כולם הולכים על קצות האצבעות. "אף אחד לא מעז להרגיז אותם", אומר לנו אחד הדירקטורים.

2. מה אכפת לנו בעצם כמה משתכרים בכירי הבורסה? הרי זו חברה פרטית. ובכן, לא בדיוק. הבורסה היא גוף ציבורי לכל דבר ועניין, מונופול בתחומו, רגולטור בתחומים מסוימים, שמספק שירות חיוני ואין לו מתחרים.

זאת ועוד, העמלות שמהוות את הכנסות הבורסה מגולגלות על ידי הגופים הפעילים בשוק אל המשקיעים, אנחנו, אתם, כולנו. כך שהציבור הוא למעשה זה שמממן את הבורסה.

מאחר שכך, נקבע בחוק כי הבורסה מפוקחת על ידי רשות ניירות ערך. חוק ניירות ערך קובע כי הרשות "תפקח על ניהולה התקין וההוגן של הבורסה. הבורסה תמסור לרשות ניירות ערך דוחות על פעולותיה ותמסור לה, לפי דרישתה, מידע על ענייני הבורסה".

החוק גם נותן סמכות לרשות להורות לבורסה כיצד לפעול: "סברה רשות ניירות ערך כי הבורסה פועלת בדרך שיש בה משום פגיעה בניהולה התקין וההוגן, תפנה הרשות לבורסה ותורה לה על דרך הפעולה הראויה", נכתב בחוק.

95% מהכנסות הבורסה, מעל רבע מיליארד שקל בשנה, נגזרות מפעילות שוק ההון: עמלות מסחר וסליקה (60% מההכנסות) ובנוסף דמי רישום ניירות ערך, אגרות שנתיות ושירותי מסלקה.

מאחר שהבורסה אינה יכולה לחלק דיבידנד הרי שרווחיה מצטברים להון העצמי שהגיע ל-465 מיליון שקל, בהשוואה ל-125 מיליון שקל בשנת 2004. במילים אחרות, לבורסה יש עודף הון גדול.

מה הדבר הנכון לעשות במקרה כזה? בדיוק מה שעושה רשות ניירות ערך בעצמה: מקטינה את האגרות והעמלות שהיא גובה מהציבור. אז מדוע בבורסה לא משתמשים בעודפי ההכנסות כדי להוריד עמלות? כי אם אתה מונופול ואף אחד לא כופה עליך מדוע שתעשה את זה כשאתה יכול להעלות את השכר למנהלים.

ואם זה המצב השאלה המתבקשת היא מדוע שלא יפעיל יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, את סמכותו, יפנה לבורסה ויורה לה על "דרך הפעולה הראויה"?

3. התנהגות בכירי הבורסה היא בעיית סוכן קלאסית: גוף רווחי מאוד שלא יכול לחלק לבעלי המניות דיבידנד, שנשלט על ידי מנהליו ואין עליו פיקוח משמעותי - משפר את שכר מנהליו.

הדירקטוריון מורכב מבנקאים ולשעברים שאף אחד מהם לא יזעזע את הספינה, ונורמות השכר שלהם תמיד היו מנותקות מהמציאות. אולי הגיע הזמן שגורם חיצוני - אולי רשות ניירות ערך עצמה - ימנה את הדירקטורים החיצוניים של הבורסה?