כשהייתי רוכב אופני הרים פעיל ונלהב, הגעתי לפסגת ההישגים הספורטיביים של חיי. בפעם היחידה עמדתי נרגש על דוכן המנצחים עם גביע כסף (טוב, פלסטיק דמוי כסף), מנופף אל הקהל. זו הייתה תחרות סיבולת אקסטרימית, שבה נדרשנו לרכוב במשך יום שלם על אופניים ולהקיף את הר הגלבוע כשהרוכבים מחליפים זה את זה. נשמע הירואי ומרשים? טוב... זה לא היה בדיוק ככה.
העובדות נכונות. המירוץ אמנם התקיים כמתואר, אני ועוד שני חברים ובחורה ניגשנו לקטגוריה של הקבוצות המעורבות. רק שבקטגוריה הנ"ל התחרו רק 3 קבוצות. הקבוצה הטובה נתנה לנו בראש וסיימה הרחק הרחק לפנינו. הקבוצה השלישית השתעממה באמצע והחליטה ללכת הביתה. אנחנו הגענו במקום השני.
אבל היי, מה זה משנה. העיקר שיש לי גביע ביד וסיפור טוב לחבר'ה, וזה מאוד מרשים אותם. וככה זה גם בחיים. הדרך להצליח תלויה ברשימה שאליה אתה נרשם.
אל ריס, בספרו "22 החוקים של השיווק", טוען כי הסוד הכי גדול של הצלחת מותג הוא היותו ממוקם כמספר 1 במוחו של הלקוח. אם אתה לא יכול להיות מספר 1, טוען אל ריס, עליך ליצור קטגוריה אחרת שבה תוכל להיות המוביל הבלתי מעורער.
הפתגם העתיק טוען: "טוב להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים", אבל בחיים האמיתיים זה עובד בדיוק הפוך. אנחנו תמיד מעדיפים את ראש השועלים כי הוא מצליח, וזנב האריות הוא כישלון. לכן, בכל הזדמנות אנחנו ממציאים שיטות כדי לתת לכל אחד את המקום שלו ברשימת דירוג שתוציא אותו מלך. לנוחיותכם מצורפות מספר רשימות מפתח - אחת מהן בוודאי תשים גם אתכם במקום הראשון.
רשימת העשיריות - חברי כנסת, משרדי פרסום, עורכי דין ורואי חשבון מתים על השיטה הזאת. במקום להגיד: "אנחנו קבורים אי-שם במקום ה-23", ניתן בהחלט לומר: "אנחנו ממוקמים היטב בראש העשירייה השלישית". מיקום גבוה בעשירייה נמוכה עושה רושם רב, מכיוון שכך אתה מסמן לעולם ערך של "בוטיק" - אתה מעדיף להיות סמן איכות בין הקטנים מאשר להתמסחר. בשיטה זו ניתן לגלות גמישות. אם אתה, למשל, במקום השמיני, תמיד תוכל להיות הראשון בשביעייה השנייה.
הרשימה הגיאוגרפית - שיטה זו פותחה להתמודד עם גודלו של העולם ועם חוסר יכולתך להיות במקום הראשון האולטימטיבי. וכך נוצרים הזמיר של פתח-תקווה, הבחורה הכי יפה בכיתה ח' 2, מלך המשרד בתיוקים. כל אחד יכול להיות אלוף במשהו כאשר הוא מגדר את הגזרה שבה הוא רוצה לשלוט.
רשימת ה"כמעט" - אנחנו פוגשים אותם בכל דירוג שנתי של כל עיתון כלכלי. כדי להרחיב את רשימת הקוראים מעבר לאורחים המדורגים הרגילים, נוהג העיתון להוסיף קטגוריות כמו: התגליות של השנה הבאה, הכישרונות האמיתיים שמעולם לא שמעתם עליהם, האנשים שצריך להיזהר מהם בעתיד ועוד. לכך כמובן ניתן להוסיף עוד רשימה - כל אלה שכתבנו עליהם בשנה שעברה ולא יצא מהם כלום.
רשימת פסטיבלי הקולנוע - כל מארגן פסטיבל קולנוע ראוי לשמו יודע שהסוד בלהביא את כולם הוא לדאוג שכמעט כל אחד יקבל פרס. לכל פרס יש 5 מועמדויות - וכמובן שגם מועמדות היא סוג של רשימה. ועכשיו מתחיל בית זונות שלם של פרסים. אם לא לקחת את קטגוריית הסרט, השחקן או הבמאי - תמיד ניתן לקחת פרס באפקטים, תלבושות ונערת התסריט. אם זה לא עבד, יש מיליון פרסי משנה כמו: חביב הקהל, חביב המבקרים, התגלית העולה ופרס הוקרה לבמאי שלא הגיע לכלום כבר המון זמן.
רשימת התמחות (בתחומו) - זאת הדרך שבה רופאים בדרך-כלל מבדלים את עצמם. פעם הם היו צריכים לעבור התמחות של 7 שנים, וזה היה בהחלט מספיק. היום כדי להיחשב מומחה עליך לעמוד בראש רשימה כלשהי. זאת הסיבה שאנחנו צריכים ללכת לאורתופד שמתמחה בעצמות המסרק של האצבע השנייה ביד שמאל כדי להבין למה קשה לנו לחטט באוזן.
הרשימה השחורה - כן, גם לרשימה זו יש כבוד גדול, שהרי עדיף להיות ברשימה שחורה מאשר לא להיות מדורג כלל. כך אנחנו רואים שמדי שנה יש חשיבות לתחרויות כמו האיג נובל להמצאות מטופשות, פטל הזהב לסרטים גרועים ועוד. אם לא תוכל להיות ב-100 הראשונים תמיד תוכל להיות בין 100 המושמצים. להיות הילד הרע של העולם. כמה טוב שיש רשימה גם עבור זה שאינו מתחשב בכללים ובז לרשימות. גם רשימה שחורה היא אות ועדות לכך שמקומך בעולם אינו סתמי, הצלחת ליצור רושם מספיק מכובד כדי שמישהו בכלל יספור אותך.
וכך אנחנו מגלים שאין שום סיבה להילחץ מהעובדה שאנחנו לא מופיעים ברשימות שבעיתונים. החוכמה היא לייצר את הרשימה שבה אתה תמיד מנצח. וכאן זה הזמן שלי להתגאות - אני הבחור השלישי הכי חתיך ברשימת אלה שהשם שלהם מתחיל בא', גרים ברחוב מוהליבר, שיש להם ילדים ושגילם עולה על 40. השגתי משהו בחיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
