תנו לנשים להחליט

סוגיית גיל הפרישה לנשים עלתה לכותרות החודש בשל המלצת ועדת ניסן להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-67. אבל סוגיית גיל הפרישה נוגעת בהרבה יותר מסוגיה פנסיונית כלשהי. מדובר בשאלה חברתית על מעמדן של הנשים בשוק העבודה בישראל ועל מעמדן הסוציו-אקונומי של אוכלוסיות רבות, בייחוד של אלו החלשות.

הסיבות להעלאת גיל הפרישה לנשים הן רבות ומגוונות, כשהמרכזית, היא העלייה בתוחלת החיים של נשים.

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוחלת החיים של נשים עומדת כיום על 82.7 שנים, 8 שנים יותר מהממוצע בשנות ה-70; 3.8 שנים יותר מהממוצע אצל גברים. דחיית גיל הפרישה תאפשר להגדיל את החיסכון הפנסיוני. על-פי מסמכי מחלקת המידע והמחקר של הכנסת, דחיית גיל הפרישה מ-60 ל-62 הביאה להגדלת הקצבה החודשית בכ-200 שקל למשתכרות שכר מינימום, ובכ-350 שקל למשתכרות כ-6,900 שקל, שכר ממוצע לשכירות בשנת 2008.

אולם סוגיית שוק העבודה והפנסיה היא מורכבת יותר. מעמדן של הנשים בשוק העבודה נמצא בנחיתות משמעותית מול הגברים. על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, השכר הממוצע החודשי לשנת 2008 לגברים היה 10,106 שקל, ואילו שכר הנשים היה 6,869 שקל בלבד. השכר הוא דוגמה בולטת, אבל נשים מופלות לרעה לכל אורך הדרך גם ביחס אליהן במקומות העבודה וגם בתנאי העסקתן.

כאשר מצד אחד נשים מופלות לרעה במקומות עבודה, אולם מצד שני העלאת גיל הפרישה תשרת את קצבאות הפנסיה שלהן, יש למצוא את האיזון הנכון באשר להעלאת גיל הפרישה. ההחלטה על העלאתו צריכה להיות של האישה העובדת. היא זו שתחליט אם לפרוש בגיל 62 או להמשיך בשוק העבודה עד גיל 65 או 67 - אם היא מעוניינת בכך.

האופציה להארכת גיל הפרישה צריכה להיות מלווה במאמצים מצד הממשלה והמשק, לעודד נשים להמשיך לעבוד. היציאה לעבודה מדי יום מוסיפה סיפוק לעובד ותורמת לו רובד של משמעות.

המשק חייב לעודד תעסוקה של אנשים מבוגרים, ולמצוא את התעסוקה ההולמת, המכובדת והנכונה עבורם. התפיסה שהעולם שייך לצעירים, נכונה בחלקה - אבל איננה נכונה לשוק העבודה. אל לנו לוותר על מקומן של נשים עובדות בשוק התעסוקה.

לשינויים בגיל הפרישה יש להוסיף חוקים שיקשו על מעסיקים לפטר עובדים המתקרבים לגיל הפרישה. בנוסף, יש ליצור מנגנון ממשלתי שיתמרץ מעסיקים להעסיק נשים לפני גיל הפרישה.

מצבן הנחות של הנשים בשוק העבודה משקף את מצבן של אוכלוסיות רבות המקופחות בשוק העבודה - קיפוח המתגלגל גם לשוק הפנסיה. ככל שהכנסת העובד נמוכה יותר כך גדל הסיכוי שהוא אינו מבוטח בהסדר פנסיה כלשהו. נשים מבוטחות פחות מגברים, ומכל המגזרים מצב הנשים הערביות והעולות החדשות הוא בכי רע.

בסופו של דבר, הנטל של אלו שלא צברו סכומים משמעותיים לקצבת הפנסיה שלהם נופל על הציבור. הקצבאות השונות של הביטוח הלאומי נופלות על ציבור העובדים, בדרך-כלל על מעמד הביניים, וכולם יוצאים נפסדים מכך.

עידוד תעסוקת מבוגרים יגדיל את הכנסות המדינה, יוסיף סכומים משמעותיים לכספי הפנסיה של העובדים, ויצמצם את הפערים הגדולים מדי בשוק העבודה.

הכותב הוא איש עסקים, מועמד לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה.